Page 95 - 30322
P. 95
הרגע הנוכחי |95
שאפשר לכנות עשרים וארבעה 'מסעות' :זאת קללת המגדלור ,וזה
מה שקורה לך .אתה במסע שיוביל אותך עד לשנת ".2015
"לא ,זה לא ייתכן"...
סבא שלי נאנח ארוכות והשתתק למשך דקה .השמש עלתה
ושטפה בקרניה את המטבח מחופה העץ .סאליבן קם מהשולחן כמו
מתוך הרגל ,וכיבה את מנורת התקרה.
"לאורך השנים הבנתי בהדרגה את הכללים ששולטים במנגנון
המגדלור .הכי מוליך שולל הוא הכלל הבא :כל עוד יש מישהו
ב'מבוך' ,המרתף לא יכול להזיק לאף אחד אחר .אל תבקש ממני
להסביר למה ,אין לי שום מושג ,אבל זאת הסיבה שכל עוד הורוביץ
היה בתוך המערבולת ,יכולתי להיכנס לחדר בלי להסתכן".
"במהלך עשרים וארבע השנים של המסע שלך"...
"...המגדלור נשאר לא פעיל ,וכך כנראה גם מהיום שאתה נכנסת
אליו בעצמך".
סאליבן הוציא סיגריה מהחפיסה שלו וטפח בקצ ָה על השולחן
לפני שהוסיף בעצב" ,זאת נקודת האור היחידה ב'מערכת' הזאת ,היא
הורסת רק אדם אחד בכל פעם".
מהמצית שבידיו בקעה להבה כחולה ,והוא נופף בה מול עיניו
והדליק את קצה הסיגריה שלו.
"לאורך המסעות השונים שלי עשיתי כל מה שיכולתי כדי להציל
את המשפחה שלי מהמלכודת הזאת .כשהופעתי בפעם הרביעית,
קבעתי פגישה עם הבן שלי פרנק בנמל התעופה קנדי .אולי הוא סיפר
לך .ביקשתי ממנו לחסום את הגישה לדלת המתכת".
הינהנתי חרש .ואז" :מה קרה אחר כך?"
סאליבן ציפה לשאלה הזאת ,ולמראה הזעף בפניו הבנתי מיד
שהוא לא רוצה לענות עליה .הוא קם מהכיסא ופתח דלת משובצת
חלקית בזכוכית ,שנפתחה למרפסת קטנה עמוסה פרחים ואור שמש.
שם הוא עמד וסיים לעשן את הסיגריה ,בין הנוריות לפרחי
הגרניום.
"מה קורה אחרי עשרים וארבעה המסעות ,סאליבן?"
הוא מעך את בדל הסיגריה שלו בתוך עציץ.
