Page 96 - 30322
P. 96
| 96גיום מוסו
"עוד יהיה לנו זמן לדבר על זה .בינתיים כדאי לדעתי שתבדוק מה
שלום ליסה".
לא התעקשתי .אולי לא רציתי לדעת את התשובה ממש כשם
שהוא לא רצה להשיב אותה.
"אתה בא איתי? היא בבית החולים בלוויו".
" ֵלך ,אצטרף אליך בהמשך".
.9
יצאתי מהבית וטרקתי את הדלת מאחוריי .אם ליסה נלקחה לבית
החולים בלוויו כפי שאמר לי הפרמדיק ,אני יכול ללכת לשם ברגל
בלי בעיה .צעדתי בשדירה החמישית לפלאט איירון ,ואז פניתי לעבר
האיסט ריבר .בתוך פחות מחצי שעת הליכה הגעתי אל מול החזית
המרשימה של בית החולים הישן ביותר בעיר.
שעות הביקור החלו רק באחת־עשרה בבוקר ,אבל בתור רופא
במיון ידעתי איך לעקוף את האבטחה .בדלפק הקבלה העמדתי פנים
שאני אח של אליזבת איימס .הסברתי בסערת רגשות שזה עתה
ָנ ַחתי מבוסטון ,ושהדאגה לא נותנת לי מנוח .הרשו לי לעלות ללא
קושי .הלכתי במסדרונות וחיפשתי מתמחה שלא מזמן התחיל
משמרת .הצגתי את עצמי בתור עמית מבית החולים הכללי
במסצ'וסטס .תוך כדי שיחה התחוור לי שאנחנו בני אותו גיל,
וששנינו התמחינו בבית החולים נורת'ווסטרן ממוריאל בשיקגו .הוא
הוביל אותי בעצמו לחדרה של אליזבת ונזהר שלא להסיק מסקנות
על מצבה הבריאותי.
"מיד כשהגיעה הכניסו אותה לטיפול נמרץ .חבשו את הפצעים
שלה וחיברו אותה להנשמה .לאחר מכן ,אתה יודע בדיוק כמוני
איך זה עובד :פלומזניל יאפשר גמילה מהירה מבנזודיאזפינים ,אבל
אלכוהול ואובדן דם מסבכים את המצב ומעכבים את החזרה להכרה.
נשארו לי עוד שלושים שעות במשמרת .אל תהסס לגשת אליי אם יש
לך שאלות נוספות".
הודיתי לו ופתחתי את דלת החדר.
החדר היה שטוף אור קלוש .הפנים של ליסה ביצבצו מעל סדין
