Page 92 - 30322
P. 92
| 92גיום מוסו
"חיי השתנו בליל 18בספטמבר .1954השעה הייתה קרוב לעשר
בלילה .עבדתי כל היום כדי לתקן כמה דליפות במגדלור .הייתי מותש
ורציתי ללכת לישון מוקדם .בחוץ נשבה רוח סוערת .כמו שקורה
בדרך כלל במזג אוויר סוער ,קו הטלפון היה מנותק .ישבתי עם בקבוק
בירה ביד והאזנתי לשידור משחק בייסבול ברדיו תוך כדי אכילת
כריכים .פתאום תוכנית הספורט נקטעה במבזק חדשות ,שהודיע על
אסון רכבת בניו יורק .הגברתי את עוצמת הקול ברדיו ,לכן לא שמעתי
מיד את הקולות שבקעו מהמרתף .הייתי בטוח שאני לבד ,אבל פתאום
ראיתי איש מדמם מופיע בסלון ומתמוטט באמצע החדר .נזכרתי
בתאונת הרכבת ,ומיד קישרתי בין הדברים".
"אותו איש היה הורוביץ ,הבעלים הראשון של המגדלור?"
הוא הביט בי .ראיתי בעיניו שילוב של פליאה והערכה.
"אי־אפשר להגיד שאתה לא חכם ,מה? אתה צודק ,זה היה
הורוביץ .ראיתי את פניו בהרבה תמונות בארכיונים שהעביר אליי
עורך הדין של אשתו .הוא אמנם הזדקן ,אבל זיהיתי אותו מיד .רכנתי
עליו .המסכן היה פצוע קשה ,דקירות בבטן ובחזה כאילו שב משדה
קרב .שנינו ידענו שהוא עומד למות .הוא נאחז בי ולחש לי באוזן,
"הדלת .אל תפתח את הדלת".
בפנים רציניות חזר סאליבן אל השולחן הכפרי העשוי עץ אלון
והתיישב מולי.
"מרוב הלם כרעתי ברך ליד הורוביץ זמן רב לאחר שמת .הייתי
משותק ,לא הצלחתי למצוא היגיון במה שקרה זה עתה .כיוון
שהטלפון היה מנותק ,ההחלטה הכי הגיונית הייתה להיכנס לרכב
ולנסוע לתחנת המשטרה ב ַּברנס ֵטיי ֶּבל כדי לספר את הסיפור,
אבל"...
"לא עשית את זה".
"לא ,כי משהו לא הסתדר לי .הייתה רק דרך אחת להגיע למגדלור
ולבית — להיכנס דרך דלת הכניסה .נעלתי אותה פעמיים במו ידיי
בתחילת הערב ,והיא נותרה נעולה .באשר לחלונות ,כולם היו
אטומים .מאיפה הגיע הורוביץ? כדי לברר את זה הלכתי בעקבות הדם
אל המרתף .שביל הדמים הוביל אותי אל דלת המתכת המפורסמת.
