Page 89 - 30322
P. 89
הרגע הנוכחי |89
"אני בטוח שהיא תהיה בסדר ",אמר והתיישב בכורסת עור חומה־
צהובה" .אתה רוצה להתקלח?"
"רגע ,סאליבן ,איפה אנחנו?"
"אמרתי לך ,זה הבית שלי".
"קשה לי להאמין .איך יכולת לקנות או לשכור דירה? אתה מטופל
שברח מבית חולים פסיכיאטרי ,וזה אומר שאין לך כסף ,ואין לך
חשבון בנק או תעודות מזהות".
"ובכל זאת אנחנו בבית ",השיב במבט שובב" .קניתי את הדירה
הזאת ב־ .1954זאת הייתה דירת הרווקים שלי ,הגן הסודי שלי .מקום
שאהבתי להגיע אליו אחרי העבודה כדי להאזין למוזיקה ,לנוח,
לשתות כוסית".
"לארח מאהבות בלי שאשתך תדע ",השלמתי.
הבחנתי בחיוכו מבעד לעשן הסיגריות.
"כן ,גם זה ,אני מודה .בקיצור ,כדי לשמור על חשאיות המקום,
מימנתי אותו דרך מערכת סבוכה של שמות בדויים ושטרי חוב לטווח
ארוך .אני טיפלתי בכספים ,אבל השותף שלי בזמנו ,ריי מקמילן ,היה
הבעלים הרשמי של הנכס".
"והוא החזיר לך אותו אחרי שברחת מבית החולים בשנה
שעברה".
"אתה קולט מהר ,ילד".
עכשיו אני מבין טוב יותר .באמצע שנות החמישים ,כשסאליבן
הוכרז כמת ,הירושה שלו חוסלה ,אבל הדירה בניו יורק לא הייתה
חלק ממנה ,כך שהיא נפלה בין הכיסאות.
"וביומיום ,ממה אתה מתקיים?"
הוא ציפה לשאלה שלי וקם מהכיסא .מול הספרייה ,כמו קוסם,
הוא סובב לוח עץ וחשף כספת .ואז סובב את הידיות כדי לפתוח
את ארון הפלדה :היו בו שלושה מטילי זהב בינוניים שזהרו באור
יקרות.
"מכל העצות שאוכל לתת לך ,זו היקרה מכולן ,ילד .לא משנה
מה יקרה ,תמיד תחסוך ליום סגריר בציפייה לתעלולים המלוכלכים
שהחיים עשויים להפיל עליך".
