Page 101 - 30322
P. 101
הרגע הנוכחי |101
.1
"הי! מאיפה צצת ,מניאק?"
הקרון ריק מלבד הומלס שרובץ בכיסאו ושלושה בריונים צעירים
— שחור ,לבן ולטיני — ששותים אלכוהול מתוך שקיות נייר חומות.
הבחורים נראים כמו קריקטורות מהלכות :כובעי מצחייה הפוכים,
בנדנות ,שיניים עם כתרי זהב ,קפושונים ,קילוגרמים של שרשרות על
הצוואר ,חולצות טריקו של "טופאק" ,רדיו־טייפ ענקי שבוקעת ממנו
מוזיקת ראפ.
"השעון שלך בטח שווה המון ,מה?"
הם הסתערו עליי בשניות .עדיין עמדתי ליד מוט הברזל .גופי
הצטמרר ,הצוואר התקשח ,השתוקקתי להיכנס למיטה עם שלוש
שמיכות וכוס תה חם.
"תביא את המעיל והארנק שלך!"
הלטיני היה הראשון ששם יד עליי — סטירה משפילה שחטפתי
בהפתעה.
למרות גובהי הלא מרשים לא הייתי מוכן לעבור על זה בשתיקה,
והרמתי את היד כדי לסטור לו בחזרה .אבל כנראה לא מספיק מהר.
אגרוף כבד הלם בכבד שלי ,ואחריו מכה בברך הוציאה ממני את
האוויר והפילה אותי ארצה .סוליית נעל מעכה את צווארי .לא יכולתי
לקום .ספגתי תגובת נגד מכאיבה :מטר של בעיטות ,יריקות ועלבונות.
ואז נשלף סכין והונח על צווארי .עם דמעות בעיניים וזעם בקרבי ,לא
יכולתי לעשות דבר ,אלא לתת להם לבזוז אותי .לקחו לי הכול :ארנק,
כסף ,דרכון ,חגורה ,מעיל ,ובעיקר השעון הישן של סבא שלי.
העינוי נמשך פחות משתי דקות .ברגע שהרכבת נכנסה לתחנה,
שלושת הבריונים הסתלקו ,השאירו אותי לבד בקרון עם היחפן האדיש
לגורלי.
שכבתי על הרצפה ,מתנשף כמו כלב במאמץ להתעשת .כאב
התפשט בכל גופי .דיממתי מהמצח ,השפה העליונה הייתה פצועה
והעפעפיים נפוחים.
לא התעוררות נעימה במיוחד...
חיכיתי עוד תחנה אחת לפני שאזרתי אומץ לקום ולהתיישב על
