Page 104 - 30322
P. 104
| 104גיום מוסו
"אהה".
"אני ממש אשמח שתבשל בשבילי!" אמרה וקשרה את הצעיף
שלה" .שניפגש כאן בשמונה בערב?"
"או־קיי".
"אשאיר מפתח רזרבי מתחת לשטיח .תהיה חמוד ותאכיל את
החתול ואז תטרוק את הדלת מאחוריך".
"אני ...אעשה את זה".
"נתראה הערב!" אמרה והפריחה אליי נשיקה.
ואז היא התפוגגה במורד המדרגות.
כצורת ביטוי ,כמובן.
נשארתי לבד בדירה ,מעט המום ומסוחרר מההפתעה שבקבלת
הפנים ,ומהרצף של שני מצבים מנוגדים שזה עתה חוויתי .בתוך כמה
דקות עברתי מאלימות קשה וקשוחה במטרו לחום הבלונדיני של
הבחורה הבלתי צפויה הזאת.
כאילו אני בבית שלי ,פתחתי את הארון והוצאתי את שק האוכל
לחתול.
"היא פצצת אטום ,הבעלים שלך ,אתה יודע?" אמרתי לרמינגטון.
"יש לה גבר בחיים כרגע?"
הוא ענה לי במיאו שהתקשיתי לפרש.
הכנתי לעצמי קפה ,הדלקתי רדיו והסתובבתי קצת בבית .נכנסתי
לחדר של ליסה ומצאתי את המכתב שכתבתי לה לפני שנה ,נעוץ
במרכזו של לוח שעם ,ארבעה קרעים שהודבקו בנייר דבק.
בית החולים בלוויו
10במאי 1994
ליסה היקרה,
אני יודע שאנחנו לא באמת מכירים זה את זה ,ובכל זאת החיים
הביאו אותנו לאותו מקום פעמיים.
בפעם הראשונה זרקת לי בפרצוף כוס בירה כהה אחרי שהעלבת
אותי .אבל אחרי כמה שעות היה לך האומץ לעזור לי להבריח את סבא
