Page 109 - 30322
P. 109
הרגע הנוכחי |109
"שרה גם הייתה פעילה .היא הייתה חלק מקבוצה של עשרים
רופאות ,קולקטיב הגל ,שבשנות השישים ביצע הפלות בסתר ברחבי
ארצות הברית .הערצתי את המחויבות שלה .זאת הייתה תקופה
אחרת .הרבה נשים פגיעות חשבו שחייהן ייהרסו בעקבות היריון
לא רצוי".
הוא שאף ארוכות מהסיגריה שלו וצפה בילדים מאחוריי .בעיניים
מצועפות מנוסטלגיה הוא הודה" :עשרים וארבע השנים האלה חלפו
כהרף עין .רבע מאה שצומצמה לכמה ימים .הימים העוצמתיים ביותר
בחיי .הייתי מאושר .למרות שהיה קשה לראות אותן רק יום אחד
בשנה ,בזכות שרה ואנה הרגשתי חי יותר מאי־פעם".
"למה אתה מדבר על זה בזמן עבר?"
פניו נפלו .בקול חנוק מרגש הוא ענה" ,כי שתיהן מתות".
.5
הרוח התגברה פתאום ,סוחפת את העפר ,מרימה ענני אבק ומפזרת
ערימות עלים יבשים ,שצוות גננים בדיוק טרח על איסופם.
סאליבן קם משולחן הבטון .כשאספתי את כלי המשחק מהרצפה
והנחתי אותם על לוח השחמט ,צפיתי בו פוסע בפארק בצורה
מוכנית.
"הי! חכה לי ,לעזאזל!"
החלטתי לעקוב אחריו מרחוק.
חשבתי שהוא הולך הביתה ,אבל במקום להתקדם צפונה במעלה
רחוב מקדוגל ,הוא חצה את שדירת האמריקות ופנה לרחוב קורנליה,
רחוב צר אופייני לגריניץ' וילג' ,זרוע עצים עירומים שעמדו על
המשמר ליד בנייני ל ֵבנים ומסעדות קטנות.
כשהגיע לצומת רחוב בליקר ,פתח סאליבן את הדלת של "קורנליה
אויסטר בר" ,בר צדפות שיש עשרות כמותו בניו אינגלנד ,אבל שנדיר
למצוא במנהטן.
נכנסתי אחריו לתוך המסעדה .ראיתי אותו יושב על שרפרף גבוה.
כשהבחין בי ,הזמין אותי בתנועת יד להתיישב לידו.
"מצטער ",אמרתי.
