Page 110 - 30322
P. 110
| 110גיום מוסו
הוא משך בכתפיו" .זה לא קשור אליך ,ילד .לצערי ,היום תורך
ליפול קורבן לחרא הזה".
אחרי ששקע בקריאת התפריט ,הוא הזמין בסמכותיות עבור שנינו:
פלטת צדפות גדולה ובקבוק ּפואי פו ֶסה.
המלצר מאחורי הבר מזג לנו ממנו בקפדנות שתי כוסות יין
לבן .סאליבן שתה את הכוס שלו בלגימה אחת וביקש מילוי חוזר.
חיכיתי עד שלגם שוב לפני ששאלתי" :מה קורה אחרי המסע העשרים
וארבעה?"
הוא הביט בי בהכנעה" .הדבר הכי טוב והכי נורא".
מגש של מבחר צדפות הונח לפנינו .סאליבן סחט חצי לימון על
הצדפות שלו .הוא מצץ אחת מהן והחל להסביר" .הדבר הכי טוב,
קודם כול ,הזמן חוזר להתנהל כרגיל .כבר לא קופצים משנה לשנה.
אתה שוב תופס את מקומך בעולם ,כמו פעם .אלה החדשות הטובות",
אמר ולקח עוד צדפה .חולשה תקפה אותי.
"והחדשות הרעות?" דחקתי בו.
"אתה זוכר את צלחת הנחושת במרתף המגדלור?"
"זאת עם הכיתוב בלטינית?"
הוא הינהן.
"",Postquam viginti quattuor venti flaverint, nihil jam erit
דיקלם" .אחרי שינשבו עשרים וארבע הרוחות ,לא יישאר דבר".
"אז מה?"
"אז זאת הקללה האמיתית של המגדלור :הכול קורה כאילו חיית
את השנים האלה רק בראש .אף אחד מהאנשים שפגשת לא יזכור
אותך .כל מה שהקמת במהלך עשרים וארבע השנים האלה יהיה כ ֹלא
היה".
סאליבן קלט שאני מתקשה להבין .הוא פירט" .אחרי המסע
העשרים וארבעה שלי התעוררתי ב־ .1978מבחינה גיאוגרפית חזרתי
לנקודת המוצא :חדר קטן במרתף המגדלור".
"אלא שהחדר הזה היה אטום ",קטעתי אותו.
הוא הניד בראשו.
"נדרש לי רגע להבין איפה אני ,וחשבתי שאשאר שם .למזלי היו
