Page 112 - 30322
P. 112
| 112גיום מוסו
הצדפות .גופו רעד מצער ,והוא השתנק" :אני לא זוכר מה קרה אחר
כך .ההלם הבלתי נתפס על זה שהרגתי את אהובתי הוציא אותי מדעתי.
כשחזרתי להכרה ,הייתי מאושפז בבית החולים בלקוול בכתונת פסים,
הלום מסמי הרגעה".
הושטתי לסבא שלי כוס מים עם קרח שהונחה לפניו כשהגענו,
אבל הוא סירב למחווה והעדיף למזוג לעצמו עוד יין .הוא גמע את
הכוס ,ולפת שוב את זרועי.
"תביא בחשבון שכל מה שאתה עומד לבנות בעשרים וארבע
השנים הבאות הוא בסך הכול ארמון בחול שיימחה באחת על ידי
הגלים".
"לכן קרעת את המכתב שלי לליסה?"
הוא הינהן" .זה היה צעד נכון .אבל בסוף נתתי לה אותו כי היא
הייתה שפופה ,וחשבתי שזה עשוי להועיל לה .חולשה שלי שלא
תחזור שוב".
ידיו רעדו .הוא הישיר מבט אליי.
"לצערך ,נקלעת לאותה מערבולת תופת .אל תחזור על הטעויות
שלי ,ילד! אל תגרור איתך אחרים בדרך למטה!"
"ההיסטוריה אולי לא תחזור על עצמה ",ניסיתי לשכנע את עצמי.
סאליבן קם ,יישר את הכובע ואמר בקול מקפיא" :תאמין לי ,הכול
יחזור על עצמו .אתה נלחם בגורל .זה קרב בין כוחות לא שווים ,ואתה
הפסדת בו מראש".
.6
19:00
גשם זלעפות ירד על ניו יורק.
בידיים עמוסות בשתי שקיות מצרכים חציתי את שדירת אמסטרדם.
הנחתי את הז'קט על הראש כנגד המבול .כשהגעתי לרחוב ,109
מיהרתי למסדרון הכניסה לבניין של ליסה .עליתי במדרגות לקומה
העליונה ,מצאתי את המפתח מתחת לשטיחון ונכנסתי לדירה ,שכבר
התחילה להיות מוכרת לי.
"הי ,רמינגטון".
