Page 107 - 30322
P. 107
הרגע הנוכחי |107
"התעוררתי בתחתית בחמש בבוקר ,הרביצו לי ,גנבו ממני את כל
המסמכים ,את השעון שלי ו"...
"השעון שלי ",קטע אותי.
"אתה רוצה אגרוף?"
"מה ,אסור להתבדח?"
הוא הרים יד כדי למשוך את תשומת לבו של רוכל רחוב שדחף
עגלה עם בייגלים והזמין ממנו שתי כוסות קפה.
"זה חלק מהטריפ הרע ",הסביר והושיט לי כוס אחת" .המקום
שתתעורר בו הוא תמיד הפתעה ,לטוב או לרע .בוקר אחד תקום
בתחנת רכבת תחתית ,ובבוקר אחר במיטה של ג'יין ראסל"...
"ג'יין ראסל? היא בטח כבר בת שמונים".
"אני בטוח שהיא עדיין יפה מאוד".
משכתי בכתפיי בעייפות.
"טוב ,נדבר על זה בפעם אחרת ,אם לא אכפת לך .בינתיים אני
רוצה תשובות".
"מה השאלה?"
"יש לי הרבה שאלות .הנה הראשונה .מה עשית במהלך עשרים
וארבע השנים של המסע הגדול שלך? מה עשית בין השנים 1954
ו־"?1978
.4
סאליבן נשף על ידיו כדי להתחמם וקימט את מצחו.
"בפעם האחרונה שדיברנו ,אתה ואני ,איפה הפסקתי את הסיפור?"
"ב־ .1956התעוררת במושב אחורי של מונית ,ליד אישה".
הוא הינהן ,הושיט יד לכיס הפנימי של הז'קט כדי להוציא את
הארנק ושלף ממנו תמונה מצהיבה ומקומטת.
"לאישה קראו שרה סטיוארט .היא הייתה בת עשרים ושש .בדיוק
סיימה את לימודי הרפואה ועבדה כאפידמיולוגית במשרדי ארגון
הבריאות העולמי בניו יורק".
הוא הושיט לי תצלום של צעירה בחלוק לבן עומדת ב ָמקום
שנראה כמו מעבדה רפואית .פנים קורנות ,אף יפה ומעט מחודד,
