Page 78 - 30322
P. 78
| 78גיום מוסו
"מצטער ,אבל אין לנו זמן לחזרות ",אמרתי והדלקתי את האור
המהבהב והסירנה שעל הגג.
"לחובב אלתורים כמוך זאת לא בעיה .אגב ,הבאת את הבגדים?"
"הכול נמצא כאן מאחור .את רוצה להעביר לי חולצה וסטתוסקופ?"
למרות המהמורות בדרך האצתי בתקווה שהכול יתנהל כמתוכנן
בקומה השביעית של בית החולים בלקוול .אם סאליבן ייצמד לתוכנית
שקבענו ,הוא כבר אמור להעמיד פנים שיש לו התקף לב .דמיינתי את
האחות פותחת את דלת החדר כדי להתחיל את סבב הבוקר ומוצאת
את סבא שלי ,אוחז בשתי ידיים את הצד השמאלי של חזהו כאילו הוא
משותק מכאב עז .דמיינתי את סאליבן כמה דקות קודם לכן ,עוטה
חיוך על פניו ומתיז עליהן מים כדי שייראה מזיע ,ואז עושה שכיבות
סמיכה כדי להעלות את חום הגוף .אם לזקן יש עוד שכל ,יש סיכוי
שהתוכנית תצליח .כשהאחות תראה שהוא לא מרגיש טוב ,היא תיקח
את הטלפון שלה ותזעיק אמבולנס.
"העזרה בדרך!" צעקתי ונכנסתי בסירנה קולנית אל החניה.
החניתי את האמבולנס מול הכניסה לבית החולים ופתחתי את
גלגלי האלונקה .יחד עם "העוזרת" שלי פרצנו לתוך הבניין.
"אמבולנס לחולה בקומה שבע!" קראתי וניגשתי אל סוללת
המעליות.
אחת מהן בדיוק הגיעה .נכנסנו לתוכה ,ואליזבת לחצה על כפתור
הקומה .בזמן שהמעלית עלתה בדקתי את הציוד — תיק בדיקה,
דפיברילטור ,ערכת החייאה — נשמתי עמוק כדי להרחיק את הלחץ,
ובניסיון להרגיע את האווירה אמרתי" ,יפה עלייך ,החלוק .מאוד...
מגרה".
בתגובה קיבלתי אצבע משולשת.
הדלתות נפתחות בקרקוש.
"בהמשך המסדרון!"
כשהגעתי לחדר ,712מצאתי את סאליבן שכוב על המיטה ואחות
לצדו .פניו היו רטובות ומתוחות ,יד ימינו מונחת על חזהו.
"אנחנו מטפלים בזה!" אמרתי לאישה בלבן והנחתי את הציוד שלי
על עגלה.
