Page 74 - 30322
P. 74
| 74גיום מוסו
"שמי כתב אותה?"
"אף אחד ,האמת .אני צריך שתאלתרי ותתאימי את עצמך
לסיטואציה".
"אתה צוחק עליי?"
"אני בטוח שלמדת אימפרוביזציה בבית הספר למשחק".
היא ניענעה את ראשה.
"אני אוהבת טקסטים יפים ,דיאלוגים כתובים היטב ,מילים של
מחזאי ...כששחקן מאלתר ,זה בדרך כלל נפילה".
"לפעמים ,אבל לא תמיד .כמה מהסצנות הכי יפות בקולנוע היו
מאולתרות :המונולוג מול המראה של רוברט דה נירו בנהג מונית,
סצנת הגלידה הקורעת לב בקרמר נגד קרמר .את יודעת ,כשדסטין
הופמן מזהיר את הבן שלו' ,בילי ,אם תכניס את כפית הגלידה הזאת
לפה שלך'"...
"'תסתבך בצרות גדולות מאוד '.אני מכירה את הסרט הזה בעל־
פה .הסצנה הזאת לא מאולתרת".
היא השלימה את השורה ונעצה בי את עיניה .עוצמת מבטה היוקד
לא הותירה אותי אדיש.
"אני בטוח שכן ",אמרתי לבסוף.
"נגיד ",ענתה ומשכה בכתפיה" .ובאיזה תיאטרון תעלה ההצגה
הזאת?"
"בתיאטרון החיים .העולם הוא במה ו"...
"אנחנו שחקנים ,אני יודעת .גם אני למדתי את השורות האלה
בעל־פה .טוב ,מספיק ללכת סחור־סחור ,מה התוכנית?"
"את צודקת ,אדבר בכנות .האמת היא שאני מנסה להבריח את
סבא שלי מבית חולים פסיכיאטרי".
היא גילגלה עיניים ,אבל לא קטעה אותי.
"את רוצה לדעת מה התוכנית? בבקשה .מחר בשבע בבוקר בדיוק
את תיכנסי איתי לבית החולים בלקוול לבושה כאחות .סבא שלי
יעמיד פנים שהוא עובר התקף לב .ניקח אותו על אלונקה ,נכניס אותו
לאמבולנס וניסע משם כמה שיותר מהר .תחזרי הביתה תוך חצי שעה.
תיקחי את הכסף ,ולא תשמעי ממני שוב".
