Page 63 - 30322
P. 63
הרגע הנוכחי |63
לבוסטון ,אבל לא הרבה מעבר לזה .הבטתי בשעון — הבוקר עמד
להסתיים.
רצתי אל תחנת פן וקניתי כרטיס בכיוון אחד .מבט בלוח הרכבות:
בכל שעתיים יוצאת רכבת אקספרס .הבאה בתור ב־ .13:03מיהרתי
לרציף והצלחתי לעלות עליה.
לאורך כל הנסיעה כמה שאלות טרדו את מנוחתי .הראשונה
והמעיקה מכולן :איך עוצרים את הקללה ומחזירים את חיי לקדמותם?
הפתרון היחיד והבלעדי כפה את עצמו עליי :סאליבן .במקרה כזה,
השאלה השנייה הפכה לסוגיה מצפונית של ממש :האם אני יכול לעזור
למטופל לברוח מבית חולים פסיכיאטרי? אדם שלא ידעתי דבר לאשורו
לגבי מצב בריאותו .שהוכיח לי שהוא מסוגל להתקף של אלימות .שהוא
מסוגל לאבד שליטה ,לפגוע בחפים מפשע ,ואף גרוע מכך.
התשובה הייתה ברורה :לא.
השאלה השלישית הייתה :האם יש לי ברירה?
גם כאן התשובה הייתה ברורה.
.6
תחנת בוסטון דרום
16:40
עם הגיעי לתחנה ,מיד כשירדתי מהרכבת ,רצתי כמו מטורף אל אזור
העסקים .עמד לרשותי זמן קצר :אף בנק במרכז העיר לא פתוח אחרי
השעה חמש.
הסניף שלי שכן בקומת הקרקע של בניין מודרני ליד "פנוויל
ה ֹול" .בכניסה התנגשתי בדלת זכוכית שמאבטח נעל זה עתה .דפקתי
שלוש פעמים על קיר הזכוכית .הוא הסתובב אליי במבט נרגז .טפחתי
באצבעי על מחוגי השעון כדי להראות לו את השעה .16:59 :הוא
ניענע את ראשו בלעג והצביע על השעון הדיגיטלי שהורה .17:01
נאנחתי והלמתי באגרוף זועם על הדלת .המאבטח ניעור לחיים,
היסס לרגע אם לצאת ממקום מחבואו ,אבל נקט בזהירות והעדיף
לקרוא לממונה .למרבה המזל ,האיש שהגיע אליי היה פיטר לנג,
הבנקאי שטיפל בחשבונות ובחסכונות של כל בני המשפחה .הוא זיהה
