Page 62 - 30322
P. 62
| 62גיום מוסו
בלי לחכות לתגובה שלי הוא קילל ,אבל בסוף הדליק סיגריה
ושאף ממנה ארוכות.
"מתי פתחת את הדלת?" הוא שאל והרצין שוב.
"ביוני ".1991
"אז זה המסע השני שלך .מתי התעוררת בפעם האחרונה?"
"הבוקר ,בתשע .מה זה בכלל המסע הזה?"
"תקבל את כל התשובות לשאלות שלך ,ילד .אבל קודם אני צריך
שתעשה לי טובה".
"איזה מין טובה?"
"תעזור לי לברוח מהחור הזה .היום".
הנדתי בראשי" .אתה צוחק? זה בלתי אפשרי וממש לא רצוי,
סאליבן ",אמרתי בקול הרופא הבוטח שלי ,שהשתמשתי בו פעמים
רבות כל כך בעבר" .זה לא הגיוני במצבך ל"...
הוא גיחך והצביע על החזה שלי.
"אבל אתה לא תעשה את זה בשבילי ,ילד .אתה תעשה את זה
בשבילך .אז תקשיב לי ,כי אין לנו הרבה זמן".
הוא רכן אל אוזני ונתן לי סדרת הנחיות .בכל פעם שפתחתי את
הפה לדבר ,הוא השתיק אותי בהרמת קול .עוד לפני שסיים ,גלאי
העשן הופעל.
כעבור כמה שניות פני צלקת התפרץ לחדר.
מראה הבדל וחפיסת הסיגריות על השולחן עוררו את זעמו.
"מספיק ,אדוני ,אתה צריך לעזוב עכשיו!"
.5
חזרתי למנהטן ברכבל.
תוסס ממחשבות ,מבולבל מרעיונות .עדיין נדהמתי מהמהירות
שבה סאליבן רקם תוכנית ,אבל לא הרגשתי שאני מסוגל לעזור
לו לברוח .לפחות לא לבד .ניסיתי למשוך כסף מהכספומט ,אבל
הפעם הכרטיס שלי נדחה .בטח מפני שלא השתמשתי בו כבר
שנתיים .רשמתי לפניי את המשאבים הזעומים שעומדים לרשותי.
נשארו לי שבעים וחמישה דולר .מספיק בשביל כרטיס רכבת
