Page 487 - 2
P. 487
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙·
חי ,עכ"פ מדרבנ לחומרא צרי להתאבל הג שכת' פגימה בסכי ,והאומרי שהי' פגימה אולי טעו
תוס' כתובו' כ"ו ע"ב דבתרומה דרבנ הקילו ואפי' בדמיונ הכוזבת לה ושכיח בבדיקת סכי כי יתדמה
איסור דרבנ אינו ,אבל עכ"פ לשיטות דביו ראשו שיש בו פגימה ואינו ,ואי אנו צריכי להחזיק אות
דאוריי' וא"כ בגווני דשני אומרי היו מת ונקבר לפסולי וכי כ ג מדרבנ יש להקל ,אלא דראיתי
צרי להתאבל מדרבנ הג דשני מכחישי ,וא אחרי רואי בתומי' סימ ל"ד ס"ק כ"ז הקשה על
התחיל להתאבל יו ראשו אולי שוב אינו פוסק כל הפ"מ הנ"ל דהא הר" והתוס' מתרצי' הא דהקשה
זי" כיו שהתחיל הספק בדאוריי' כדמצינו כזה הש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא היינו כיו דתרי ותרי
בדוכתא טובא והג שהביא בש"ע בסי' שלאחריו עכ"פ ספיקא דרבנ ,ולמ"ש הר" הא דמשני הש"ס
שני שיטות א שו אבילות דאוריי' מ"מ צ"ע אי עד א' אומר נתקדשה היינו שמודי שניה
סת בסי' שלפניו דבתרי ותרי א"צ להתאבל ולא שנתקדשה רק פליגי בספק קרוב לו דעבידי לטעות,
חילק בי הפרקי וכהנ"ל ,ואולי י"ל ע"פ תשובת א"כ לא שיי שמוציאי' העדי מחזקת ולמה תצא
הרי" ,מובא בב"י ובש" סי' שע"ה סק"ז דבנטבע מדרבנ יעיי' בו ,ולפע"ד אי כא תמיה לדחות סברת
במי שאי לה סו לא יחמירו באבילות דיבא הפ"מ הנכונה די"ל דש"ס מקשה בפשיטות לפי
לטעות ולהקל באשה ועיי' ב"ח סי' הנ"ל בע"א הגירס' שני אומרי נתקדש' היינו בכל גוונא אפילו
שאמר מת בעלה ,מתאבלי כיו דמתירי' לאשה מכחישי זא"ז בגו הקדושי ור" לא כת' רק
עליו ,וכ' כי אי לחלק בי היכי דנוגע עדות ע"א כשמתר בע"א אומר נתקדשה כל העני לא שיי רק
לאשה או לא כי לא פליג' בדבר יעיי' בו וי"ל כ בספק קרוב לו ,אבל לפי הגירס' דבשני אומרי
בזה ,דא נחמור בתרי ותרי להתאבל א"כ יתירו נתקדשה אופ הכחשה זו שיי ג בהכחשה בגו
האשה ג"כ ,במקו' דנוגע לאשה ,והא אשה אסורה מעשה הקדושי א הי' או לא וקתני סתמא מקשה
להנשא דתרי ותרי נינהו ,וכיו שבאופ זה לא אפשר הש"ס שפיר דאפי' באופ זה לא תצא ועכ"פ מדרבנ
להחמיר שוב לא פליג ג היכי דתרי ותרי מכחישי היה לנו להחמיר וג לא ידעתי מנא להתומי' כי הר"
ואי נפקותא לאשה לא החמירו כי"ל ועוד צ"ע. מתר כתוס' דקושי' הש"ס דעכ"פ מדרבנ תצא,
ואדרבה מהר" בסוג' דשלושה שישבו וכו' נראה כי
‰Óשתמה על מ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל בתשוב' סי' ל"ל תי' זה ,רק דקושי' הש"ס למה בסיפא תצא ,דלא
שיי מטע חזקת א"א ,לא נוציא מחזקת שכבר
שי"ג וז"ל ואנ מה נענה בתרי' הרשב"א בש"מ נישאת ,אבל צרי עיו דבש"ס יבמות ל"א דשני כיתי
ש פליג על הראב"ד ומתר בדר אחר ,ומעלתו ני' עדי' אחת אומרת קרוב לו וכו' דמקשה הש"ס ועוד
הראה לנו ב' מקומות ברשב"א גיטי דסובר סברא בשני כיתי עדי ספק דרבנ הוא אלמא ג באופ דלא
זו דהיכי דדעת אחרת מקנה לא צרי דעת קונה ,ח"ו מפסל חד מינייהו מ"מ מדרבנ עכ"פ חיישינ ,ועדיי
לא נעלמו מרב של ישראל מקומות אלו אשר נודע י"ל דש"ס אומר ש כי תרי ותרי ספיקא דרבנ היינו
לכל רק כוונתו ש כי אי לסמו על ראיי' מרב ענ דדאוריית' בשו אופ ליכא אבל דרבנ איכא ג
כי הרשב"א חולק על ראיי' זו ומתר' תירו' אחר בהכחשה דקרוב לו ,ומה דכת אחת אומרת קרוב לו
ומ"ש כי על זה תמ בניינו עליה ,לא הי' כי אי ממש וכת אחת אומרת קרוב לה ממש דכולי האי לא
זה אפילו סני מעט והנכו ופשוט ממ"ש אח"כ ש טעו ,והר" כת' שפיר כי יש אופ ע"א אומר קרוב לו
ולא דחה רק השואל כי אי ראייתו פשוטה מש"ס וע"א אומר לה דהיינו שמכחישי זא"ז בדבר מועט
ש ג לפי הבנתו לדמות מקח למתנה כי יש תירו' בד"א שזה אומר קרוב לה בד"א יותר מדידי' וזה
אומר איפכא ובזה קרוב לטעות וש"ס יבמות לא
אחר. הקשה רק דדאוריית' וודאי לא הוי ודרבנ איכא אופ
וכמ"ש באופ שיש לקיי דברי הפ"מ הנ"ל ולפ"ז יש
‰ÓÂשהתלונ על סבר' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' לדו להקל אפילו מדרבנ בנידו שוחט שד עליו
כי אי זה זכות דלפעמי' יגרע חוב ללוקח א אבא מאוה"ג זצ"ל.
נסתכנה הבהמה אח"כ אחריותו עליו והראה מעלתו
ני' סבר' הר" גיטי סוג' דפרוזבול דאמרי' דצרי ¯ÈÎʇÂכא מה שצל"ע ביו"ד סי' שצ"ו שני
שיהי' ללוה קרקע וא אי לו מזכהו ע"י אחר ,וכ'
הר" דמכא נראה לו דמאי דקיי"ל זכי לאד שלא אומרי' מת ושני אומרי' לא מת א"צ
בפניו כל שהדבר בעצמו זכות אעפ"י שנמש ממנו להתאבל וצל"ע הג כי מדאוריית' אוקמי' אחזקת
חוב ,זכה וקנה ,וא"כ בזה נמי להמעיי' שפיר יבי כי
