Page 488 - 2
P. 488
Ì˙Áלסימ ה ‚ ˙ ¯ÙÂÒ
כי הזמ יקר ,לכ אקצר באמרי ואומר יסלח מעלתו אי העניני דומי' דכוונת הר" דבמקו דהדבר
נ"י א מיעטתי בתוארי ושבחי הראוי' לו כי לא בעצמו כולו זכות ,וחוב בא ממקו אחר ,שאי לו
ידעתיו אכנהו וכבר אמרו במא דלא קפיד לא קפדי שייכות להמתנה כגו הת נתינת הקרקע זכות הוא,
בהדי' והי' זה שלו לו כנפשו ונפש ידידו ,פה פ"ב וחוב בא דא יהי' לו קרקע מצד שמיטה ,אבל
המתנה בעצמה לולי זה כולו זכות ,אבל במקח וקני
נגהי ליו ד' פ' וישב תר"ב לפ"ק. הדבר בעצמותו חוב הוא כיו שבקני הדבר אחריותו
עליו וההפסד לו והזכות והחוב יחד מצומדי
.Ï"ˆÊ Ò"Ó¯‰Ó ‚"‰· ÔÈÓÈ · χÂÓ˘ ̉¯·‡ '˜‰ ונאחדי ואי מ הצור להארי' בדבר פשוט ,ולהיות
]˘[ËÈ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ¯ÙÂÒ ·˙Î ˙"Â
·[ · ÔÓÈÒÏ
עצמו שחיטתו פסולה אימור שהה ודרס ,הת מה · È˘Â„ÈÁחולי מהד"ב ]מונקאטש תרנ"ט[ ד י'
ששחט שפיר לא הי' בכוונה ממנו ובאומנות יד
רק במקרה כסומא בארובה ,אבל האי דגמיר ונטל ע"א ד"ה בהמה לא איתרעי יישב רבינו
קבלה ושחט כמה פעמי באימו ידו ,רגיל הוא דברי הרמ"א וז"ל ש :ועיי' סי' א' בט"ז סק"ו
לשחוט כרגילתו ורחוק הוא שיזדמ לו שחיטה ובש" ונה"כ ש .והנלע"ד לברר הדברי על נכו
שלא כהוג אפי' אחר ששכח ,וא"כ השתא ששכח לדינא בעזה"י ,אומר כ בודאי שוחט שלא נטל
איכא בבהמות דלמפרע ס"ס גמור ,שמא השתא קבלה אע"ג דרוב מצויי מומחי וכו' וא"כ י"ל
הוא דשכח ואת"ל כבר שכח אז מ"מ שמא לא שוחט זה כשנכנס לשחיטה מעיקרא בודאי גמיר
אירע לו שו מקרה שתפסל השחיטה בזה ומותרי והי' מומחה ועכשיו שכח ,מ"מ כיו שרוב
הכלי למפרע ,א עי' מ"ש חכ צבי סי' ג' דיש המומחי חוזרי אחר ה' שחיטה ותמיד שגור
לתלות בזמ רב ולא בזמ קצר וכו' ,א"כ מ"מ יש בפיה ולא שכיח שכחה וזה שכח וע"כ הוא
לחכ המורה לשי גבול זמ מה למפרע מאימתי מהמיעוט שלא חזרו אחרי ה' שחיטה ושכח ,א"כ
יאסרו הכלי ועד אימתי יוכשרו ,ועי' בס' כנה"ג ניחוש נמי שמא נכנס מתחילה לשחיטה ולא הי'
מ"ש לחלק בי שכחה ובי חולשה דהרגשת מומחה ואוסרי כל הכלי למפרע ,א אי נטל
פגימה .ובאמת כי שכחה שכח ואתאי משא"כ חוש כבר קבלה פ"א ובודאי הי' בקי ומומחה אז אי
ההרגש משתנה בפ"א בכל יו ויו לפי טבעי ספק שאח"כ שכח ,תלינ לקולא השתא שכח,
האד ומזגו מאכליו ומשקיו דאגותיו ופחדיו אע"ג דבלא שיבר עצמות לא קיי"ל כר' חסדא
וזקנה ,ומשו"ה קיי"ל וסתות לאו דאורייתא אפי' ואפי' שחט בהמות הרבה אסרינ אפי' קמייתא ולא
אתחזק כמה פעמי ליו זה מ"מ הוא דבר דתלי' סמכינ אפי' אס"ס משו דלא הוה ס"ס מעליא
בטבע ומזג משתנה בכל יו ויו ,ומשו"ה ה"נ אי כנ"ל .אבל הכא איכא ס"ס מעליא דהא נטל קבלה
לסמו זמ רב על הרגשת השוחט ויש לבדקו בכל והי' מצוי אצל שחיטה ושחט עופות לפני החכ
זמ ועיד ולכל הפחות מדי חדש בחדשו ,ולעומת שנת לו קבלה ,וחזקה על כל הרגיל בשחיטה
זה יש להקל בשתלש חוש הרגשתו ולומר השתא שוחט שפיר בלי שיהוי ודרסה ובאמצע הצואר
הוא דאיתרע ולא מקוד עכ"ל] .א"ה :ואלו ורגיל לבדוק סימני אחר שחיטה ועשה כמנהגו
בתשובתו כא אוסר רבינו הבשר והכלי למפרע[. ודרכו ,ולא דמי למי שלא גמיר מעול ושחט
לפנינו שפיר כמה פעמי ואח"כ שחט בינו לבי
‚[ ‰ ÔÓÈÒÏ
È˙ȇ¯Âבספר חת סופר יורה דעה סימ ה' הארי העיר שנתמנו לכ הרוב יכולי למחות .ונראה
בפירוש דברי ראבי"ה שבמרדכי ,והוא כתב דמפרש לשו ראבי"ה הנזכר דקאי ג אשבעה טובי
ש בפשיטות לפי דברי ראבי"ה דג בשבעה טובי העיר שנתמנו לכ ,ועיי ש כתב הטע דמה לי
