Page 493 - 2
P. 493

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬הוספות והשלמות ‪˙·¢˙Â‬‬                     ‫˙‪Á‬‬

‫בבוצינא‪ ,‬וכי הנות ידו בינו לבינה לנדה לא הרבה‬    ‫לא מהני אז לא מהני‪ .‬אבל הכא עכ"פ עביד איסורא‬
‫עמה שגעונית והרהורי רעי ‪ ,‬לגבי האי נאמר‬          ‫אפילו לא מהני‪ .‬ויעוי הגהות מרדכי סו פרק ג'‬
                                                 ‫דשבועות )סי' תשפ"ד( דרמז עליו מג אברה )סימ‬
        ‫להתיר שבועה משו קלקול הזה‪.‬‬               ‫שלט סק"י(‪ .‬אמנ חר הקהלות איכא דקנס לא יפטור‬
                                                 ‫החר ‪ ,‬אשר על זה נתכוי מרדכי דמייתי מעלתי‬
‫‡·‪ Ï‬פשוט דאומדנא דמוכח יותר מכל גלוית דעת‪,‬‬       ‫דפליגי בית יוס ודרכי משה )יו"ד סי' רכח סקכ"ח(‬

‫שלא נתקשר אלא עפ"י דברי הראשוני ‪,‬‬                          ‫ויעיי בש"ע אה"ע סי' נ' ס"ה‪.‬‬
‫שמשפחתה יתנו לה הנד ולא ישאנה ערומה ויעבור‬
‫על כר בית ואשה‪ ,‬דבזה"ז הנד היא במקו בית‬          ‫‪ ‰Ó‬שכתב מעלתו שקלקלה מעשיה תמוה‪ ,‬וכי על‬
‫וכר ‪ ,‬דזוזי דאינשי עבדי ליה ספסרותא‪ ,‬כמו שתקנו‬
‫לגבות מטלטלי בזמ הזה‪ ,‬ועיי שו"ע יו"ד )סימ‬        ‫פי עדות שיחת אשה קטנה יוציאה מחזקתה‪,‬‬
‫רלב ס"י(‪ ,‬ומ"מ כיו שהיא נמצאת בעיר פלונית לא‬      ‫ואי משו שטיילה ע הבחורי וקבלה אות‬
‫נעשה מעשה עד שנשאל פיה אולי תתרצה‪ ,‬ואולי‬         ‫בפונדק‪ ,‬בעו"ה נעשה לה כהיתר‪ ,‬וג הוא ידע ולא‬
‫תתרצה ברצוי כס מעט‪ ,‬וא לא יתירו לו השבועה‬         ‫התרה בה ומעשי בכל יו בעו"ה ואי בזה פג‬
                                                 ‫משפחה ולא שו דבר‪ .‬ועוד איהו בקרי ואיתתא‬
  ‫עכ"פ ]‪.[ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‚"Á ˙·‡„ ÈÏÈÓ ˙"¢Ó‬‬

‫‪Ë ÔÓÈÒÏ [Â‬‬

‫דאי א' יאמר אנוס הייתי מ"נ ל"מ באמתלא לבטל‬             ‫·"‪.˜"ÙÏ Á"ˆ˜˙ ÏÂχ ·"È '‡ ÌÂÈ ·Â¯‡·Ê ‰‬‬
 ‫מעש' שעש' וחזרתי לייש' דברי הד"ג ולקיימ‬
‫עפמ"ש המרדכי בפ' חזקת דהיכי דאיכא ע"א דמסייע‬     ‫‪¯ÙÂÒ ‰˘Ó ‰"ÂÓ ÌÏÂÚ „ÂÒÈ ˜È„ˆ ˜‰·ÂÓ‰ Ô‡‚‰Ï‬‬
                                                                                   ‫"‪·"Ù ˜"„·‡ È‬‬
                   ‫לי' אמע"ר‪.‬‬
                                                 ‫‡‪ ÂÈ˙¯Ó‬הקדושי הבריקו לנגדי ות"ח להד"ג על‬
‫‪ ‰ÊÂ‬מקרוב נשאלתי מח"א מהא דאמרי' דל"מ לומר‬
                                                 ‫אשר זכיתי להנות מאורו‪ .‬ואול אדוני‬
‫אנוסי היינו מ"מ משו דאאמע"ר הא איכא‬              ‫השיג עלי בכמה דברי לסיבת מיעוט עיונו בדברי‬
‫איד דמסייע לי' ובכה"ג אמע"ר והשבתי די"ל‬          ‫ולו יאבה אדוני בטובו לשו עינו הבדולח במכתבי‬
‫דמיירי שאי הא' יודע באונסו של חבירו ועפ"ז‬        ‫ש יראה כי נזהרתי בקצרה מהשגות אלו‪ .‬ועתה‬
‫יתקיימו דברי הד"ג דהואיל וע"כ אי א' יודע באונסו‬  ‫באתי בקצרה על כל דבר חדש אשר שמענו מלהבות‬
‫של חבירו א"כ שפיר תיקשי אי יועיל אמתלא‬           ‫דברות קדשו‪ .‬ראיתי להד"ג שהביא ראי' לדברי‬
‫לחזור ממה שעשה מעשה א לא כשי' הרמ"א ז"ל‬          ‫הרמ"א ז"ל בתשובה דהיכי דנות אמתלא שהוכרח‬
‫דמהני בזה אמתלא‪ .‬ואול א לדברי המרדכי שפיר‬        ‫לעשות מעשה נאמ ממה ששנינו בכתובות י"ח‬
‫י"ל דכ"א מעיד ע"ח שאנוס הי' ואפ"ה אמרי‬           ‫דעדי שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסי היינו דאי‬
‫אאמע"ר ול"מ מה שחבירו מסייע לו הואיל וכ"א‬         ‫לאו דכיו שהגיד אינו חוזר ומגיד הוי מהימני א‬
‫לפ"ד עצמו הוא רשע ל"מ לגבי חברי' לסייעו הואיל‬    ‫בכת"י יוצא ממק"א אלמא דא שעשו מעשה וחתמו‬
‫ולא פ"ד כמ"ש התוס' ש ‪ .‬וא"כ דברי הד"ג אי‬         ‫כיו דלפי האמתלא שהיו אנוסי הוכרחו לעשות‬
‫להולמ בזה‪ .‬וג נראה א לפי דברי הד"ג מ"מ‬           ‫מעשה מהני אמתלא‪ .‬ואני בעניי לא זכיתי להבי‬
 ‫באי כת"י יוצא ממק"א שפיר מהימני לומר אנוסי‬      ‫דמאי מייתי משני עדי המעידי הא פשיטא דאי‬
‫היינו לבטל דבריה שאמרו כת"י הוא זה דלבטל‬         ‫לאו דא"ח ומגיד הוי מהימני בעדות בכל מה‬
‫דיבור מועיל אמתלא משא"כ א כת"י יוצא ממק"א‬        ‫שיאמרו מדי עדות והרי כ"א מעיד ג על חבירו‬
‫ל"מ לומר אנוסי היינו משו דל"מ אמתלא לבטל‬         ‫שאנוס הי'‪ .‬ועפ"ז יבוארו דברי התוס' ש ד"ה מ"נ‬
                                                 ‫שכת' דה"ט דל"מ לומר אנוסי היינו מחמת ממו‬
                  ‫מעשה השטר‪.‬‬                     ‫במגו דמ"נ משו דבשני עדי ל"א מגו‪ .‬והקשו בזה‬
                                                 ‫דהא כה"ג דא א א' יאמר אנוס הייתי מחמת‬
 ‫‪ ÔÎ˙ÈÂ‬ליישב בזה מה שנתקשו דג בדאיכא אחרי‬        ‫נפשות יתבטל השטר שפיר אמרי' מגו בשני דל"ש‬
                                                 ‫לומר אי אד יודע מה בלב חבירו‪ .‬ולהנ"ל א"ש‬
‫המעידי על כת"י מ"ט ל"מ לומ' אנוסי' היינו‬
‫במגו דא"ב הוי מכחשי להני סהדי המעידי על כת"י‬
‫ויהי' אחד מעיד ג על חבירו שאי זה כת"י דכה"ג‬
   488   489   490   491   492   493   494   495   496   497   498