Page 495 - 2
P. 495
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙Ò
תורה מצות קריאה א"י רק בדיבור ולא בכתב כמו הד"ג דמק"ו אתינ עלה דהרי אד מתחייב בשטר
במגילה ובתורה ושאר עניני ומי זהו האומר בדבר שאי הדיבור מחייבו וא נאמ בשבועה
דכתיבה מועיל כדיבור עליו הראי' .וא"א למיתי עלה בדיבור ק"ו בכתב ודוקא בעדות שה צריכי
כ"א לשי' ר"ת דסובר דכל הראוי להגדה הוי כתיבה להודיע עדות לב"ד עדי דיבור מכתיבה שע"י
דידי' כדיבור ודברי הש"י בעמד יעמודו ואינ הדיבור נתודע האמת יותר מע"י הכתב את"ד .ואחר
בהשג יד .ומה שהוסי הד"ג לחדש דא א אחר בקשת המחילה מהד"ג אמינא לא אדוני ק"ו פריכא
כותב והוא חות מהני וראייתו מגט דכתיב וכתב הוא דודאי בדבר שאד מתחייב לחבירו ל"מ דיבור
וכשר הכתיבה ע"י אחר .לא הבנתי ראייתו דלשי' גרידא דמאי מסר לי' דליקני וכשכותב שטר ומסר
הסוברי דבעינ שליחות בכתיבת הגט אתינ עלה לידו או לאחר שיזכה בשבילו זכה זה במה שבשטר
משו דשלוחו שא"כ והוי כאלו כותב בעצמו וכ"ז שלא מסר לו השטר ל"מ כתיבה יותר מדיבור
ובשבועה ל"ש די שליחות מטע שכתבנו ראשונה משא"כ בשבועה שהתורה אמרה שהאד יכול
מלתא מטעמא ולשי' הסוברי דכתיבת הגט ל"ב לאסור ע"ע דבר המותר בדיבורו ומאי לנו לחדש
שליחות רק דכשאינו כותב בציוי הבעל ל"ח לשמה לאסור א ע"י כתב שלא אסרתו תורה ועי' תוס'
לדידהו לא קאי וכתב דקרא על הבעל כ"א על הסופר שבועות כ"ו ע"ב שכ' בהא דממעטינ ש דל"מ
ועי' תוס' גיטי כ"ב˜"„‰Ó ̉¯·‡Ï „ÒÁ ˙"¢] . הרהור בשבועה מדכתיב לבטל בשפתי לאו מיתורא
הוא רק מפשטא דקרא וכ הוא בכל הדברי שאמרה
.[ËÒ 'ÈÒ „"¯ÂÈ
·È ÔÓÈÒÏ [Ê
וכ דעתו נוטה עיי' ]ש [ א"כ א"ש דבריו ויש לי ÛÈÒÂÈה' שנות חיי וברכה לי"נ הרב המאוה"ג
קצת סמ לדברי הפמ"ג דבעו ליכא עשה מש"ס
נזיר כ"ט ע"ב דבחטאת עו הבא על הספק איכא המפורס חרו בעל פיפיות מלא וגדוש
תרתי דנבילה ודחשב"ע ולא אמר דאיכא ג' דאיכא צדיק נשגב כקש"ת מו"ה יוס גרינוואלד נ"י אב"ד
ג איסור עשה אלא ע"כ בעו ליכא רק ל"ת ולא
דק"ק יאנאשהאז יע"א.
עשה כנ"ל.
‰ ‰מעכ"ת נ"י יצא ליישב הרמב" פ"א ממחוסרי
‡ ‡Ïדבלא"ה דבריו אינ מובני לי ,דאי ידחה
כפרה הלכה זי" אשר נתקשה בו Ï‡Â˘‰
ספק אכילת חטאת וודאי איסור דנבילה, ·˙˘ ·"È 'ÈÒ Ò"Á ˙·Âדכתב דחטאת הבא על הספק
דאולי אינו חטאת ואכל נבילה שלא במקו מצוה, נשר משו איסור חשב"ע ולא כתב משו איסור
והנה מה דפשיטא לי' דבצירו איסור חשב"ע איכא נבילה דחמיר איסורו דבלאו ומלקות ובחשב"ע ס"ל
כא עשה ול"ת ולא נדחה מפני עשה ,באמת כ ס"ל בפ"ב מהל' שחיטה דאי בו רק מכות מרדות ,וע"ז
לנב"י חלק ק' בסופו לחתנו מהר"י זצ"ל שהקשה על כת' ידידי נ"י ליישב ע"פ מה דקשה ליה בש"ס
רמב" ש יעיי' ש דנראה דס"ל דאיסור עשה כמו מנחות מ"ה דהא דכיו דאשתרי מליקה גבי וכו' י"ל
עשה דקיו מצוה ,ולדידי נראה דאי עשה דקיו ש משו עשה דוחה ל"ת וי"ל הרמב" באמת ס"ל
מצות דומה לאיסור עשה ,דאיסור עשה קל ,אפילו כ ולכ משו נבילה לא הי' אסור לאכול חטאת רק
מאיסור לאו דאית' במלקות ,ואיסו' עשה קל ממנו בצירו חשב"ע דכ' המל"מ פ"ה מיסוד' תור' דאית
טובא ,וש"ס דיבמות דקאמר לא אתי עשה ודחי עשה ביה איסור עשה והוי עשה ולא תעשה ואי עשה
ול"ת היינו דאיכ' תרי איסורי איסור עשה ול"ת ,כ
אמרתי מאז והארכתי בזה ,שוב מצאתי ראיתי דוחה ל"ת אלו דבריו.
שכוונתי לדעת ראשוני שבש"מ כתובות מ' ע"א,
וכ כת' פנ"י ש ועיי מל"מ הל' נערה שמביא ש"מ ¯Ó‡Âכמה תשובות בדבר ,חדא הא הרמב"
הנ"ל ומה שהקשה בהפלאה על פנ"י מש"ס פסחי
יישבתי במקומו ש ע"ד נכו והדברי ארוכי , מהסוברי דאיכא מ"ע לשחוט ,ונבילה
אסורה משו עשה ול"ת עיי' בפמ"ג בפתיחה
להלכות שחיטה וכי כ בלא איסור דחשב"ע איכא
עשה ול"ת ,אלא די"ל לפי דנסתפק הפמ"ג ש
דבעו הג דשחיטת עו מ התורה מ"מ עשה ליכא
