Page 494 - 2
P. 494
Ë ˙ ¯ÙÂÒ לסימ ט Ì˙Á
שלמדו לא רצה לית כתב תעודה עד שית לו כתוב מהימני כמבואר בירושלמי הובא בש" חו"מ סי'
דלא למפסיק חיות' ובזה לכאורה אי מקו לדו מ"ו .ולהנ"ל י"ל לפמ"ש התוס' יבמות קט"ו ע"א
משו שכירות דאסור לו ליטול שכר ע"ז וכבר ערער ד"ה סד"א וז"ל ומכ"מ אי ס"ד למשרי' כיו דשותה
הרש"ל ע"מ שהרב נוטל שכר קצוב מזה שנות לו לנפשה חד"א וי"ל דאפי' מודה ונתנה אמתלא
קבלה וכ' דהוי כנוטל שכר להעיד דעדותו בטילה. לדברי' אינה נאמנת .ול"ד לאשה שאמרה א"א אני
וא"כ בכ"ז דברי הד"ג מתקיימי דהנה לכאורה דברי וחזרה ואמרה פנוי' אני ע"כ וכונת נראה דס"ל
הרש"ל מוקשי דאמאי הוי נוטל שכר להעיד הא דל"מ אמתלא רק לבטל דיבורה והוי כאלו ל"א כלל
ליטול שכר לראות העדות שרי ליטול שכר כמ"ש לא להקל ולא להחמיר וא"כ נהי דיש כח באמתלא
הרשב"א ז"ל בתשובה הובא להלכה בח"מ סי' ל"ד. זו ולבטל מה שאמרה לא מת אבל ל"מ לקבל דברי'
וע"כ דכונת הרש"ל לפמ"ש בשו"ת מהריב"ל דהא האחרוני שאומרת מת וממילא דאינה ניתרת בעדות
דנוטל שכר להעיד פסול רק מד"ת משו דעבר על חברתה דאי צרה מעידה לחברתה ועי' כתובות כ"ג
מה אני בחנ כו' היינו כשאינו נוטל רק שכר טרחו ע"ב בהא דאמרי' הת והאי דאמרה הכי תמות נפשי
אבל בנוטל יותר מכדי טרחו פסול משו נוגע שמעיד ע פלשתי היא דקעבדה והב .וא"כ בהאי דאנוסי
להרויח שכרו וא"כ הדבר פשוט דלא שרי ליטול היינו נהי דבאי כת"י יוצא ממק"א מהימני לבטל
שכר לראות העדות רק כדי טרחו דבזה ל"ע על מה דיבור שאמרו כת"י הוא זה ע"י אמתלא וממילא
אני בחנ כו' שאי הדבר חובה עליו לראות עדות בטל השטר אבל בכת"י מקוי ע"י אחרי א שיש
לחבירו אבל בנוטל יותר מכדי טרחו א ליטול ביד להכחיש מ"מ ל"מ באמתלא דאנוסי רק
לראות העדות אסור משו דהו"ל נוגע .וא"כ שפיר לבטל דבריה הראשוני' אבל לא שנקבל עדות
ערער הרש"ל על מה שנוטל הרב שכר קצוב דמא לבטל דברי עדי אחרי ודנינ להו כאלו שותקי
מפיס א זה במכוו שכר טרחו או יותר .וא"כ בנ"ד ומתקיי השטר ע"י אחרי .כ"ז כתבתי לדברי הד"ג
דשכרו דלא למפסיק חיותי' דזהו שכר הראוי שלא אבל לדידי הדבר ברור ופשוט דשני פשיטא
יקלקל לו וג ל"ש לפסול בזה משו נוגע דליכא דמהימני באמתלא א לבטל מעשה אי לאו דא"ח
למחשדי' שמשקר בכדי שלא יפסוק חיותי' דממ"נ אי
א"י בה' שחיטה הרי לא יפסוק חיותי' ואי יודע בה' ומגידי וכנ"ל.
שחיטה וירא שאחר ינסהו וית לו כתב תעודה א"כ
הרי עדותו נאמנה .עוד יש להלי היתר להשו"ב „ÂÚראיתי להד"ג שהארי לפלפל בהא דאמרי' ריש
ליטול שכר בעד הקבלה דהנה במה שנתחבטו גאוני
קשישאי לעמוד על מה שנוהגי עידי הגט ליטול שכר תמורה דנשבע ומימר הוי לשאב"מ הא משכחת
כ' מוז"ל בתו"ג סי' ק"ל די"ל דל"ה נוטל שכר לאו זה עי"מ בכתב .וכבר דברתי מזה בתשובתי.
להעיד שלא נצטוו רק להגיד בפה ולא לית כתוב ואול כעת איני רואה בזה קושי' כלל דהא א לשי'
וחתו למע יעמדו ימי רבי וא כותב וחות הסוברי דמהני שבועה בכתב הוא משו דהואיל
רשאי ליקח שכר וע"כ שלא סמכו בזה קמאי ע"ז וראוי להגדה אי הגדה מעכבת כמ"ש ר"ת לעני
משו דבגט ל"מ לר"מ דאמר ע"ח כרתי ל"מ הגדה עדות בכתב וא"כ אי יתכ לחייבו מלקות בעדות
בפה וא דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי מ"מ בעינ ע"ח בכתב על המעשה שעשה א עיקר החיוב הוא עי"מ
לכתחלה משו תק"ח וכל שאי עדותו מועיל בע"פ שהוא ראוי להגדה בע"פ ולעני מלקות ל"ה ראוי
צרי לחתו בחנ .וא"כ בשוחט שבידו להגיד בע"פ להגדה דא א נשבע בפה מלא הו"ל לאו שאב"מ
לפני החכ והוא יכתוב ויחתו שפיר רשאי ליטול ואי לוקי וכל שא"ר להגדה ל"ח שבועה בכתב
שכר על חתימתו .ועכ"פ דברי הד"ג בזה מתקיימי
שחלילה לו לקפח פרנסת חבירו מדי שכירות מלבד דלבטא בשפתי כתיב ולחנ נתחבטנו בזה.
השבועה והחר שקבל ע"ע. „ÂÚראיתי להד"ג שכ' דבלא"ה אסור לר' דוב
‰ÓÂשהארי הד"ג להשיג על מ"ש בשו"ת שב לשחוט במקומו של ר"ח דהוא בכלל שכר
שכיר דבשביל פעולתו שלמדו ונת לו כתב תעודה
יעקב חיו"ד סי' מ"ט להקל בשבועה בכתב התחייב א"ע דלא למפסק חיותי' ול"ד לטול דינר
משו דבעינ קרא כדכתיב לבטא בשפתי ועז"כ והעבירני דזהו הוי שכר הראוי דאטו בשופטני עסקינ
שילמדהו למפסק חיותי' .רואה אני כי הד"ג דימה כי
מתחלה טר שלמדו הבטיחו דלא למפסק חיותי'
אבל לא כ הוא שבתחלה לא דבר מזה רק אחר
