Page 125 - HATAM-1

‫‪Ë ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה יז‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫‪ Ô‡˙‡„Â‬עלה מ"ש בש"ע יו"ד )ש ( דאונ‬ ‫שמוסי והול ‪ ,‬מ"מ מדרבנ תיקנו עכ"פ קדושא‬
‫רבא לתוספת קדושת היו ‪ .‬ויש מאנשי מעשה‬
‫מבדיל ביו א'‪ ,‬אינו כמ"ש ט"ז סי'‬ ‫מדקדקי לבר על הכוס ג בסעודה ג' משו‬
‫שצ"ו )סק"ב( דהבדלה ביו א' חובת היו הוא‬ ‫תוספת קדושה‪ .‬ונהי דלא חייבתו תורה בכל אלו‪,‬‬
‫דליתי'‪ ,‬אבל נ"ל שהרב"י הכריע‪ ,‬והנה ]דעת[‬ ‫מ"מ מי שלא קידש בלילה ומקדש ביו איננו רק‬
‫הר"מ מר"ב )הל' שמחות סי' קנ( דקט שהגדיל‬ ‫תשלומי כי על שינוי קדושה הנכנסת עתה ג"כ‬
‫אחר ז' חייב להתאבל דאי דיחוי אצל מצות‪,‬‬
‫והרא"ש )מו"ק פ"ג סי' צו( דחה כיו דגברא לאו‬ ‫מבר ‪.‬‬
‫בר חיובא הוא לא שיי תשלומי ‪ .‬פי' הר"מ‬
‫מר"ב מביא ראי' מכסהו הרוח ונתגלה )סוכה לג‪,‬‬ ‫‪ ÏÎ‬זה בקדושת היו ‪ ,‬משא"כ בהבדלה דלא‬
‫א( דאי דיחוי אצל המצות וחייב לכסות‪ ,‬וה"נ‬
‫אי דיחוי‪ .‬וזה דחה הרא"ש בשלמא כסהו היה‬ ‫שיי אלא ברגע פרידת שבת מהחול‪ ,‬ועל‬
‫גברא חייב לכסות והד להתכסות‪ ,‬א קד הרוח‬ ‫אותה רגע מבר ושוב כל ימי החול שוי ‪ .‬וא‬
‫וכסהו אי מצוה זו נדחית ממנו‪ ,‬ולכשיהיה שוב‬ ‫מבדיל אח"כ אינו כמו פורע חובו שהרי חייב‬
‫ראוי כגו חזר ונתגלה‪ ,‬חוזר חיובו למקומו וחייב‬ ‫לבר בזמנו ואיננו אלא תשלומי ‪ .‬ע"כ בהזיד‬
‫לכסות‪ .‬משא"כ קט שלא היה עליו חיוב מעול ‪,‬‬ ‫ולא הבדיל אי לו תשלומי ‪ .‬וממילא לק"מ‬
‫מאי דיחוי שיי ‪ ,‬וכי נדחה מצותו ממנו שנאמר‬ ‫מפרק ע"פ‪ ,‬דבעל האיבעיא היה מסופק אי אפילו‬
‫אי דיחוי ע"כ פטור‪ .‬זהו סברת הרא"ש והיא‬ ‫יש תשלומי לקידוש‪ ,‬משו דלא עלה על דעתו‬
‫נכונה מאוד ומקובלת ובשג הלכה כדברי‬ ‫שיהיה תוספת קדושה וחיוב היו בעצמו‪ ,‬ועיקור‬
‫זכור בכניסתו‪ ,‬והיה מסופק אי עבר זמנו א יש‬
‫המקיל באבל ע"כ פסקינ כוותיה‪.‬‬ ‫לו תשלומי ‪ .‬ופשוט מהבדלה דלכל הפחות לא‬
‫גרע מהבדלה‪ .‬אבל לבתר דמייתי ברייתא דכבוד‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬לולי דפליגי הר"מ והרא"ש שנית באונ‬ ‫יו עדי ‪ ,‬עד דמסיק דמי שאי לו אלא כוס א'‬
‫היה ראוי להניח ליו לקדש עליו אלא חביבה‬
‫במ"ש כמבואר בהרא"ש בברכות ר"פ‬ ‫מצוה בשעתה‪ .‬ונ"ל קצת כעי מ"ש רדב"ז‬
‫מי שמתו )סי' ב(‪ ,‬דס"ל להרא"ש דפטור להבדיל‬ ‫בתשו' )ח"ד סי' אל פז( וח"צ )סי' קו( דלזרוזי‬
‫ביו א'‪ ,‬לולי כ היינו אומרי דסברת הר"מ‬ ‫עדי מלעשות מצוה מ המובחר‪ .‬וה"נ אע"ג‬
‫נכונה‪ ,‬דהרי האונ בר חיובא הוא‪ ,‬אלא שנדחה‬ ‫דכבוד יו עדי ‪ ,‬מ"מ חביבה מצוה בשעתה‬
‫ממצותו הואיל ועוסק במצות המת פטור ממצוה‬ ‫לקדש בלילה ולזרוזי עדי ‪ .‬מ"מ לפי המסקנא‬
‫אחרת‪ ,Á‬ואינו אלא דחוי בעלמא שהוא ראוי‬ ‫אי הקידוש ביו רק תשלומי ‪ ,‬אלא חובת עצמו‬
‫להבדיל והזמ ראוי שנבדיל בו‪ ,‬אלא שכסהו‬
‫הרוח‪ ,‬ר"ל שנפטור ע"י טרדתו במצוה אחרת‪,‬‬ ‫ואפילו הזיד חייב‪.‬‬
‫א"כ י"ל אי דיחוי אצל מצוה ולכשיחזור ויתגלה‬
‫חייב לכסות‪ .‬ה"נ בנפטר מטרדת מצותו ישול‬ ‫‪ ¯˘Ù‡Â‬דר"ע גאו נמי לא פליג אלא בקידוש‬
‫חובו‪ .‬אלא דמ"מ פליג הרא"ש‪ .‬וצ"ל דס"ל עכ"פ‬
‫אינו דומה לחזר ונתגלה שאי הכיסוי תשלומי‬ ‫על היי ובמקו סעודה‪ ,‬כיו שמתפלל‬
‫אלא חיוב בפ"ע‪ ,‬משא"כ הכא בהבדלה מתורת‬ ‫א"כ הרי מקדש ביו ובלילה‪ ,‬וקידוש על היי‬
‫ובמקו סעודה אסמכתא דרבנ ולא תיקנו אלא‬
‫תשלומי אתינ עלה‪ ,‬לא שיי תשלומי ‪.‬‬ ‫בכניסתו והשאר לתשלומי ‪ .‬ומ"מ כבר כתבתי‬
‫אני במקו אחר‪ Ê‬כיו שתיקנו חז"ל קידוש על‬
‫‪ ‰È‰È‬אי שיהיה מי שפסק בקמייתא כהרא"ש‬ ‫היי במקו סעודה‪ ,‬א"כ כל מי שיודע שיש לו‬
‫יי וסעודה‪ ,‬מכוי עצמו שלא לצאת ידי חובתו‬
‫ובבתרייתא כהר"מ אי כא סתירה‪.‬‬ ‫בתפלה‪ ,‬וכשמכוי שלא לצאת לכ"ע אינו יוצא‬
‫והשתא כיו דלהרמב" הבדלה דאורייתא כמו‬ ‫ידי חובת מצוה‪ ,‬ושוב הוה קידוש על היי‬
‫קידוש ופיטור האונ אינו אלא מדרבנ ‪ ,‬ויש‬
‫סוברי שא ירצה להחמיר על עצמו רשאי עט"ז‬ ‫דאורייתא‪ .‬ואי כא מקומו‪.‬‬

‫‪È΄¯Ó ȯ·„ ˙"¢ 'ÈÚ .ÔÎ ·˙Î Ì‚˘ ‰"˜Ò Ê"Ë· ‚Ú¯ 'ÈÒ ‡"Ú¯ 'ÈÁ '¯Â .‡Î 'ÈÒ ÔωÏ ,·˘ÈÈÏ ‰"„ (Ô¢‡¯‰) ÂË 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .Ê‬‬
‫‪.·"˜Ò ‡Ú¯ 'ÈÒ ·" ˘Ó·Â ‰Î¯‡· ÊÈ 'ÈÒ‬‬

‫‪ͯ·Ï ÂÓˆÚ ÏÚ ¯ÈÓÁ‰Ï ȇ˘¯ Ô Â‡ ̇ ,ͯ·Ó  ȇ ‰"„ · ,ÊÈ ˙Âί· ÈÓÏ˘Â¯È Ì˘· 'ÒÂ˙ È"˘¯ ȯ·„· ‡ÈÏ˙ ‡˙ÏÈÓ È‡‰ .Á‬‬
‫‪‰Î¯‡·Â .‚ ˙‡ ·Î 'ÈÒ ‡"Á χÈÎÏÓ È¯·„ ˙"Â˘Â Ú 'ÈÒ Ï"˘¯‰Ó ˙"¢ 'ÈÚ .ËÂÈ„‰ ‰"‰ ͯ·Ó ̇˘ Ì˘ ˘"‡¯ ‰‡¯Â .˘"Ú‬‬
‫·‡"˙ ‪ÊÎ 'ÈÒ ‡"Á ı·ÚÈ ˙Ïȇ˘ ˙"¢ 'ÈÚ .Ì·ÈÏ ‰ÏÂÚ Â È‡ ·Â˘Á Ô Â‡„ ‡ 'ÈÒ ˆ"ÎÁ ˙"¢ 'ÈÚ .'ÂΠ¯ÂËÙ‰ ÏÎ Í¯Ú ÁΠͯÎ‬‬

‫‪.„-‚ ˙ÂÈ˙‡ Ì˘ ˘"‰‡Ù·Â .ÁÈ ,ÊÈ ,ÊË ,È ,‚ ˙ÂÈ˙‡ ˙Â È ‡ ˙ίÚÓ Â Í¯Î Á"„˘· ‰Î¯‡·Â‬‬