Page 126 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫‪Ò‬‬

‫‪‰Î¯·· Ì˙ÂÁ‰ "‡ „"Ή .ÍÈ˙ ÈÚÓ ‰ˆÂÁ ˆÂÙÈ‬‬ ‫א"ח סי' ע"א סק"ב‪ ,‬הכריע להבדיל לחומרא‬
‫‪.˜"ÙÏ ‡"ˆ˜˙ Ë·˘ ‚"È '‰ ÌÂÈÏ ¯˜Â· ¯Â‡Î ·"Ù‬‬ ‫כנלע"ד‪.‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫‪Í˙¯Â˙ „·ÎÂ Í ¯˜ ̯Ƞ ί·È '‰  ÁÓ˘È‬‬

‫˙˘‪ÁÈ ‰·Â‬‬

‫]‪[· „ÂÓÏÏ ¯˙ÂÓ Ì‡‰ ‰¯‰Ë ‰Â˜Ó · ˘È˘ ¯„Á‬‬

‫וכ אני נוהג ע ברכת ציצית כשאני לובש ש‬ ‫˘‪‰"ÂÓ „·Πı¯Á‰ ‚ÏÙÂÓ‰ È ·¯‰ È„ÈÓÏ˙Ï ÌÂÏ‬‬
‫בגדיי אחר טבילה עכ"ל‪.‬‬ ‫·¯‪.È" Ϙ Ú¯Ù ÍÂ‬‬

‫‪ ‰ ‰Â‬לכאורה היה נראה כדמות ראיה שאי במי‬ ‫‪ ‡„"Ú‬מי שיש לו בתו חדרו חפירה מקוה מי‬

‫חמי שבמקוה שו חשש זיהו טפי ממי‬ ‫חמי לטהרת נשי שבביתו ומכוסה‬
‫קרי ‪ ,‬דהרי היה לכה גדול ביה"כ מקוה טהרה‬ ‫בכיסוי נסרי ‪ ,‬אי מותר ללמוד באותו החדר‬
‫בגג בית הפרוה שהיתה מקודשת בקדושת עזרה‬ ‫שאי בו שו אמבטי ושו דבר לצור הטבילה‬
‫ממש כיו שהיתה בנוי' בקודש ופתוחה לקודש‬ ‫כ"א חפירת המקוה ומתחממת לעת הצור פע‬
‫כמ"ש תוס' ]ביומא[ ל"א ע"א ד"ה וכול וכו'‪,‬‬
‫וקרא כתיב ורח בשרו במי במקו קדוש‪ .‬והנה‬ ‫או פעמיי בחדש ימי ‪ ,‬אלו תוכ דבריו‪.‬‬
‫אפילו הסרת המצנפת הזהרו שלא תהיה בעזרה‬
‫כמ"ש תוס' ש כ"ה ע"א ד"ה והא בעי' וכו'‪ ,‬כ"ש‬ ‫‪ ‡Ï‬נעלמו ממנו דברי רבנו מנוח שבכ"מ פ"ג‬
‫לעמוד ערו ולטבול‪ .‬א מה שהוא צור עבודה‬
‫וה' ציוה אי כא גנאי הואיל ומצותו בכ כמ"ש‬ ‫מהל' ק"ש )ה"ג( שבתחלה החליט דמקוה‬
‫הרא"ש )ברכות פ"ג סי' כד( שאי בשעת מילה משו‬ ‫מי צונני דלית ביה זוהמא אי דינו כמרח‬
‫ערוה ומותר לבר אפילו כשתופסו בידו‪ .‬והביאו‬ ‫דנפיש הבליה וזוהמיה‪ .‬ושוב הניח בצ"ע דהא‬
‫ג במחצית השקל סימ ע"ה ודלא כמג"א סק"ח‬ ‫חזינ דלעני קביעת מזוזה‪ ,‬מקוה· ומרח שווי‬
‫ש ‪ .‬ומאי דאמר ר"ג להגמו פרק כל הצלמי )ע"ז‬ ‫)יומא יא‪,‬א( ‪ .‬וט"ז בא"ח סימ פ"ד )סק"ב( ומג"א‬
‫מד‪ ,‬ב( אי אתה עומד בפני עבודה זרה של ערו ‪,‬‬ ‫סי' מ"ה )סק"ב( שניה הקשו מדקיי"ל בי"ד סימ‬
‫היינו לצור עצמו הוא בזיו לע"ז‪ ,‬אבל אי הי'‬ ‫ר' )ס"א( דהני נשי מברכי ברכת הטבילה במקוה‪.‬‬
‫לצורכה לא‪ ,‬וה"נ להבדיל בי טמא לטהור‬ ‫והט"ז תי' דדי מקוה כבית אמצעי שבמרח ‪,‬‬
‫שמניח ואינו חול תפילי ‪ .‬וה"ה נמי ברכת‬
‫במקדש לצור גבוה‪.‬‬ ‫טבילה דשיי הת הוה כדיעבד דאינו חול ‪.‬‬
‫ומג"א תיר דמותר לומר ש כל הברכות כיו‬
‫‡‪ Í‬אי ס"ד דבמחמי חמי הוה גנאי טפי ועושה‬ ‫שהמי צונני ורק שלא לכנוס ש בכתבי הקדש‬
‫ומשו הכי אסור לקבוע מזוזה ש ‪ .‬ומדיוקא‬
‫מקוה כמרח דנפיש זוהמיה‪ .‬א"כ מי התיר‬ ‫משמע דמקואות שלנו שמחממי דנפישא‬
‫לכה"ג משו אסטניסותו להטיל חמי במי‬ ‫זוהמיה דינו כמרח ממש‪ .‬ובספר פרי מגדי )ש‬
‫]במקו [ קדוש כמבואר במשנת יומא ל"א ע"ב‪.‬‬ ‫וש ( וכ הגאו מחצית השקל )סי' פ"ה סק"ב(‬
‫אע"כ דלא שיי זוהמא אלא במרח שמזיעי ש‬ ‫מסופקי בהאי מילתא‪ ,‬ומאי דאיבעי להו פשיטא‬
‫דנפיש הבליה וזוהמיה אבל להטביל בחמי לא‪.‬‬ ‫ליה להגאו מהריעב" בספרו מור וקציעה )סי'‬
‫פד( שכתב וז"ל‪ ,‬וכ"ש בבית הטבילה דיד‬
‫‪ ‰ÈÓ‬במעט עיו יראה שאי ראי' מש ‪ .‬דהת‬ ‫שרוחצי ג"כ בחמי פשיטא דאסור לגמרי לבר‬
‫בש ‪ ,‬אלא יש לנהוג לבר קוד שתכנס ולא‬
‫לא הוה רק להפיג צינת ולא לחממ‬ ‫תפסיק בדבור‪ ,‬וא א לא תחשוב תכיפה‪ ,‬מ"מ‬
‫כדאיתא בלשו המשנה‪ ,‬דודאי לא היה רשאי‬ ‫)הפסק נמי אינה נחשבת( ]אינה נחשבת הפסקה[‬
‫להח המי ממש משו איסור בישול ביה"כ‪,‬‬
‫ולא לרחו בחמי משו גזרות מרחצאות בשבת‪.‬‬

‫˙˘‪ÁÈ ‰·Â‬‬
‫‡‪.ʯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï Ì‚ ˙‡ˆÓ ÂÊ ‰·Â˘˙ .‬‬

‫·‪.„"ÚÏ ‰"„ ÔÏ‰Ï ¯‡Â·ÓÎ ,· ‡ˆÓ ‰Â˜Ó‰˘ ¯„Á‰ ÏÚ Â˙ ÂÎ .‬‬