Page 588 - HATAM-1
P. 588
˙·¢˙ אורח חיי ˙˜˙Âχ˘ ·Î
‡È˘Â˜‰Âמראוב קושיא עצומה היא ,ואי ש ][‚¯‰Ï ÍÏÓ‰ ˙¢¯ .ÊÎ
משפט מל .אבל אני רגיל לומר לפי „Úכא הגעתי עד די המל ,ונ"ל דרשות ביד
דאמרינ פרק יש נוחלי )קיח ,ב( בפסוק כלב ב
יפונה ויהושע ב נו חיו מ האנשי ,שנטלו המנהיגי להרוג ולענוש ,מקרא )דברי יט ,י(
יהושע ב נו וכלב חלק של מרגלי באר והיה עלי דמי ,כמו שדרשו בזה במס' מ"ק ה'
ישראל וזה יכונה חיו .נמצא מי שמפסיד חלק ע"א .ומסתמא ג אילו לא ניתנה תורה וקוד
באר ישראל נקרא מיתה .כי ידיעת ההפכי א', מת תורה היו דיני ונימוסי וכל מל במשפט
וראוב דימה בנפשו שהוא הבכור ושני בניו יטלו יעמיד אר ,יעיי תשו' רמ"א סי' יו"ד ,וניתנה
ב' חלקי כמו שהיה אח"כ אפרי ומנשה .ואמר תורה וחידשה אלה המשפטי וקבע חוק גנב
עתה את שני בני תמית תטול מה חלק באר ישל כפל ,ושור ת חצי נזקו ,שומרי כ וכ .
אבל מה שלא הזכירה תורה כגו היזק שאינו
ישראל ,וזה ראוי לאומרו.ÊÏ ניכר ולא הותר חלילה ,דרכיה דרכי נוע ,אלא
איננו בכלל משפטי תורה והמל ,וסנהדרי יראו
‡ ‡Ïשאני מוסי עליו דבר דרוש אגדה ,יעקב לפי המקו ולפי הזמ ,ואי להתורה עסק בזה.
והוא הדי ומכ"ש להסיר המזיקי הרבי
השיב )ב"ר פצ"א ,יב( בכור שוטה הוא זה הרוצחי בלא עדי וכדומה ,דרכיה דרכי נוע
בניו ה ולא בני .שהמכוו הוא בלשו תימה וכי
לא בני ה .ואני אומר שהוא בניחותא ,כי יעקב וכל נתיבותיה שלו .
כבר החליט בדעתו ליטול הבכורה ממנו ,ובלא"ה
אי שני בניו כבני יעקב כמו שהיו מנשה ואפרי ][˙ÈÓ˙ È · È ˘ ˙‡ Է‡¯ ¯Ó‡ ͇ȉ .ÁÎ
כראוב ושמעו .כבר פסק יעקב שלא יהיו אלו
בניו אלא בני אביה .וראוב אינו בכור לנחלת ˘ Ìד י"ז ע"ב בהגה' הקשה מראוב שאמר
אר ישראל ,ומשו"ה קרא בכור שוטה ,כמו הדס
שוטה שאיננו בכור גמור שלא יהיה לו פי שני שני בני תמית .וכ במלכי א' כ' שהתנכר
בנחלת אר ישראל .עיי פרק יש נוחלי )קכו ,ב( הנביא וספר למל שמור את האיש הזה וא
בוכרא סוכלא ,וא"כ בניו ה ולא בני בניחותא יפקד והי' נפש תחת נפשו ואמר לו המל כ
משפטי אתה חרצת .וקשיא ליה לפר"מ וכי יש
ואי כא משכו וערבות. רשות לאד להפקיר נפשו ונפש בניו .ותי' דהכל
][ÍÏÓ‰ Ȃ¯‰ ˙ ω .ËÎ ממשפט המל .
˘"ÓÂש מנ"ל לרמב" )הל' מלכי פ"ג ה"י( È„È„Èהקושיא מנביא לק"מ ,ואקושיא דראוב
שהמל מלי הרוגיו .נ"ל מדאמר יהוא לא תיר כלו .מנביא לק"מ ,המעיי
פקדו הארורה הזאת וקברוה כי בת מל היא בקרא יראה דשעת מלחמה היה ,והנביא
)מלכי ב ,ט( משמע אי לאו הכי היה רשאי בהתנכרותו דומה כאלו אחד מאנשי מלחמה
להלינה בלא קבורה כלל .ומצינו ביהושע שאמר הפקיד בידו לשמור שבוי אחד אולי משרי צבא
להוריד המלכי מ הע )ח ,כט( .ש"מ אפילו שונאיו וכדומה ,וזה לא שמרו וברח וחזר לאנשי
בהרוגי מלחמה שיי מצות קבורה .א"כ מאי מלחמתו .ואפילו לא היה שר צבא ,מ"מ בברחו
רבותי' דדהע"ה דכתיב )שמואל ב ,ח ,יג( ויעש לו וחוזר לאדוניו יגלה מסתורי מלחמה .ועמ"ש
דוד ש שקבר המתי .ומאי התפארת הלא רמב" בפסוק לא תסגיר עבד אל אדוניו .ומשו"ה
מחוייב מ התורה .אלא ש"מ מטע מל היה בוודאי חייב מיתה בדיני תכסיסי מלחמה .ורש"י
רשאי להניח .ובירושלמי פרק בתרא דיבמות סו פרשת )תצא( ]שופטי [ )כ ,ט( פירש עפ"י
)ה"ג( שמל ישראל העמיד שומרי על המתי ג' ש"ס סוטה )מד ,א( דכשילי ברזל ביד ורשאי
ימי עד שנשתנה צורת .ומיהו י"ל דשלא כדי לקפח שוקי הבורחי ,והוא מתכסיסי מלחמה.
וכזה היה מעשה גדעו ע אנשי סוכות ובני
עשה ,אבל מהנ"ל יש ראיה.
אפרי )שופטי ח( ,הכל מטע מלחמה.
.ı˜Ó ˙˘¯Ù ÌÈ ˜Ê ¯„‰Â ˙"‰Ú ‡"·È¯‰ 'ÈÙ '¯ .ÊÏ