Page 588 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˙˜‪˙Âχ˘ ·Î‬‬

‫‪ ‡È˘Â˜‰Â‬מראוב קושיא עצומה היא‪ ,‬ואי ש‬ ‫]‪[‚¯‰Ï ÍÏÓ‰ ˙¢¯ .ÊÎ‬‬

‫משפט מל ‪ .‬אבל אני רגיל לומר לפי‬ ‫‪ „Ú‬כא הגעתי עד די המל ‪ ,‬ונ"ל דרשות ביד‬
‫דאמרינ פרק יש נוחלי )קיח‪ ,‬ב( בפסוק כלב ב‬
‫יפונה ויהושע ב נו חיו מ האנשי ‪ ,‬שנטלו‬ ‫המנהיגי להרוג ולענוש‪ ,‬מקרא )דברי יט‪ ,‬י(‬
‫יהושע ב נו וכלב חלק של מרגלי באר‬ ‫והיה עלי דמי ‪ ,‬כמו שדרשו בזה במס' מ"ק ה'‬
‫ישראל וזה יכונה חיו‪ .‬נמצא מי שמפסיד חלק‬ ‫ע"א‪ .‬ומסתמא ג אילו לא ניתנה תורה וקוד‬
‫באר ישראל נקרא מיתה‪ .‬כי ידיעת ההפכי א'‪,‬‬ ‫מת תורה היו דיני ונימוסי וכל מל במשפט‬
‫וראוב דימה בנפשו שהוא הבכור ושני בניו יטלו‬ ‫יעמיד אר ‪ ,‬יעיי תשו' רמ"א סי' יו"ד‪ ,‬וניתנה‬
‫ב' חלקי כמו שהיה אח"כ אפרי ומנשה‪ .‬ואמר‬ ‫תורה וחידשה אלה המשפטי וקבע חוק גנב‬
‫עתה את שני בני תמית תטול מה חלק באר‬ ‫ישל כפל‪ ,‬ושור ת חצי נזקו‪ ,‬שומרי כ וכ ‪.‬‬
‫אבל מה שלא הזכירה תורה כגו היזק שאינו‬
‫ישראל‪ ,‬וזה ראוי לאומרו‪.ÊÏ‬‬ ‫ניכר ולא הותר חלילה‪ ,‬דרכיה דרכי נוע ‪ ,‬אלא‬
‫איננו בכלל משפטי תורה והמל ‪ ,‬וסנהדרי יראו‬
‫‡‪ ‡Ï‬שאני מוסי עליו דבר דרוש אגדה‪ ,‬יעקב‬ ‫לפי המקו ולפי הזמ ‪ ,‬ואי להתורה עסק בזה‪.‬‬
‫והוא הדי ומכ"ש להסיר המזיקי הרבי‬
‫השיב )ב"ר פצ"א‪ ,‬יב( בכור שוטה הוא זה‬ ‫הרוצחי בלא עדי וכדומה‪ ,‬דרכיה דרכי נוע‬
‫בניו ה ולא בני‪ .‬שהמכוו הוא בלשו תימה וכי‬
‫לא בני ה ‪ .‬ואני אומר שהוא בניחותא‪ ,‬כי יעקב‬ ‫וכל נתיבותיה שלו ‪.‬‬
‫כבר החליט בדעתו ליטול הבכורה ממנו‪ ,‬ובלא"ה‬
‫אי שני בניו כבני יעקב כמו שהיו מנשה ואפרי‬ ‫]‪[˙ÈÓ˙ È · È ˘ ˙‡ Է‡¯ ¯Ó‡ ͇ȉ .ÁÎ‬‬
‫כראוב ושמעו ‪ .‬כבר פסק יעקב שלא יהיו אלו‬
‫בניו אלא בני אביה ‪ .‬וראוב אינו בכור לנחלת‬ ‫˘‪ Ì‬ד י"ז ע"ב בהגה' הקשה מראוב שאמר‬
‫אר ישראל‪ ,‬ומשו"ה קרא בכור שוטה‪ ,‬כמו הדס‬
‫שוטה שאיננו בכור גמור שלא יהיה לו פי שני‬ ‫שני בני תמית‪ .‬וכ במלכי א' כ' שהתנכר‬
‫בנחלת אר ישראל‪ .‬עיי פרק יש נוחלי )קכו‪ ,‬ב(‬ ‫הנביא וספר למל שמור את האיש הזה וא‬
‫בוכרא סוכלא‪ ,‬וא"כ בניו ה ולא בני בניחותא‬ ‫יפקד והי' נפש תחת נפשו ואמר לו המל כ‬
‫משפטי אתה חרצת‪ .‬וקשיא ליה לפר"מ וכי יש‬
‫ואי כא משכו וערבות‪.‬‬ ‫רשות לאד להפקיר נפשו ונפש בניו‪ .‬ותי' דהכל‬

‫]‪[ÍÏÓ‰ Ȃ¯‰ ˙ ω .ËÎ‬‬ ‫ממשפט המל ‪.‬‬

‫‪ ˘"ÓÂ‬ש מנ"ל לרמב" )הל' מלכי פ"ג ה"י(‬ ‫‪ È„È„È‬הקושיא מנביא לק"מ‪ ,‬ואקושיא דראוב‬

‫שהמל מלי הרוגיו‪ .‬נ"ל מדאמר יהוא‬ ‫לא תיר כלו ‪ .‬מנביא לק"מ‪ ,‬המעיי‬
‫פקדו הארורה הזאת וקברוה כי בת מל היא‬ ‫בקרא יראה דשעת מלחמה היה‪ ,‬והנביא‬
‫)מלכי ב‪ ,‬ט( משמע אי לאו הכי היה רשאי‬ ‫בהתנכרותו דומה כאלו אחד מאנשי מלחמה‬
‫להלינה בלא קבורה כלל‪ .‬ומצינו ביהושע שאמר‬ ‫הפקיד בידו לשמור שבוי אחד אולי משרי צבא‬
‫להוריד המלכי מ הע )ח‪ ,‬כט(‪ .‬ש"מ אפילו‬ ‫שונאיו וכדומה‪ ,‬וזה לא שמרו וברח וחזר לאנשי‬
‫בהרוגי מלחמה שיי מצות קבורה‪ .‬א"כ מאי‬ ‫מלחמתו‪ .‬ואפילו לא היה שר צבא‪ ,‬מ"מ בברחו‬
‫רבותי' דדהע"ה דכתיב )שמואל ב‪ ,‬ח‪ ,‬יג( ויעש לו‬ ‫וחוזר לאדוניו יגלה מסתורי מלחמה‪ .‬ועמ"ש‬
‫דוד ש שקבר המתי ‪ .‬ומאי התפארת הלא‬ ‫רמב" בפסוק לא תסגיר עבד אל אדוניו‪ .‬ומשו"ה‬
‫מחוייב מ התורה‪ .‬אלא ש"מ מטע מל היה‬ ‫בוודאי חייב מיתה בדיני תכסיסי מלחמה‪ .‬ורש"י‬
‫רשאי להניח ‪ .‬ובירושלמי פרק בתרא דיבמות‬ ‫סו פרשת )תצא( ]שופטי [ )כ‪ ,‬ט( פירש עפ"י‬
‫)ה"ג( שמל ישראל העמיד שומרי על המתי ג'‬ ‫ש"ס סוטה )מד‪ ,‬א( דכשילי ברזל ביד ורשאי‬
‫ימי עד שנשתנה צורת ‪ .‬ומיהו י"ל דשלא כדי‬ ‫לקפח שוקי הבורחי ‪ ,‬והוא מתכסיסי מלחמה‪.‬‬
‫וכזה היה מעשה גדעו ע אנשי סוכות ובני‬
‫עשה‪ ,‬אבל מהנ"ל יש ראיה‪.‬‬
‫אפרי )שופטי ח(‪ ,‬הכל מטע מלחמה‪.‬‬

‫‪.ı˜Ó ˙˘¯Ù ÌÈ ˜Ê ¯„‰Â ˙"‰Ú ‡"·È¯‰ 'ÈÙ '¯ .ÊÏ‬‬