Page 586 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˙˜‪˙Âχ˘ Î‬‬

‫חכמי ‪ .‬משו"ה ועקידת יצחק תזכור להשומעי‬ ‫שלימה‪ ,‬כי ידע שלא ימות‪ .‬על כ לא הבינו תוכ‬
‫לתורה שבעל פה ואינ מהרהרי אחר דברי‬ ‫הדבר עד אחר מעשה‪.‬‬
‫חכמי ותקנותיה וגזירותיה ‪ .‬אבל מי שאינו‬
‫]‪[‡˙ÈÈ¯Â‡Ï ‰·¯ ‡Ú„ÂÓ .·Î‬‬
‫בכלל זה אי לו חלק בתפלה זו‪.‬‬
‫‪ ÌÂÏ˘˙ÏÂ‬עני זה‪ ,‬מה שאמרו חז"ל פר"ט )פח‪,‬‬
‫]‪[ÌÈ‡È˘ ‰ ˙ΠÁ .‚Î‬‬
‫א( מכא מודעא רבה לאורייתא והדר‬
‫·„‪ Û‬ז' ע"ד‪ ,‬במה שכתב רמב" )הל' מעשה‬ ‫קבלוהו בימי אחשורוש‪ .‬י"ל שהקשו תוס' הא‬
‫הקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬תי' הראשוני דעל תורה‬
‫הקרבנות פ"ב הט"ו( דחנוכת נשיאי הוראת‬ ‫שבכתב הקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬אבל על תורה‬
‫שעה היתה‪ ,‬ובמס' מ"ק ט' ע"א ילפינ מזה ק"ו‬
‫ואכלו ביו הכיפורי ‪ .‬י"ל ברמב" לא הוזכר‬ ‫שבע"פ כפה ההר ועל זה קאי המודעא‪.‬‬
‫הוראת שעה אלא על אופ הקרבנות שאי כיוצא‬
‫בה לדורות‪ ,‬כגו קטורת‪ .‬וכפירש"י בשיר‬ ‫‪ Ï" Â‬כי זה מרומז במ"ש במת תורה כל אשר‬
‫השירי )ה‪ ,‬א( בפסוק אריתי מורי ע בשמי‬
‫אכלתי יערי ע דבשי‪ .*·Ï‬ואי נמי קאי אגו קרב‬ ‫דבר ה' נעשה ונשמע‪ .‬ובפרשת ואתחנ‬
‫יחיד בשבת דהוה הוראת שעה‪ .‬י"ל דס"ל שבט‬ ‫אמרו למרע"ה ושמענו ועשינו‪ ,‬הקדימו שמיעה‬
‫אחד לא איקרי קהל וכמ"ש מג"א סי' רי"ח‬ ‫לעשיה‪ .‬כי מה שהקדימו נעשה לנשמע אמר רבא‬
‫ססק"ג יע"ש‪ ,‬וש"ס קאי למ"ד )הוריות ה‪ ,‬ב( שבט‬ ‫למינא אנ דסגינ בהמנותא כתיב ב תומת‬
‫אחד איקרי קהל‪ .‬ומאי דקאמר קרב יחיד‪ ,‬ר"ל‬ ‫ישרי תנח )שבת פח‪ ,‬ב(‪ .‬פי' אנו מאמיני‬
‫נגד כל י"ב שבטי נקרא זה קרב יחיד‪ .‬אבל‬ ‫בהקב"ה ובוטחי בו שלא יטיל עלינו מה שאי‬
‫לעני דחיית שבת אי כא הוראת שעה ושפיר‬ ‫אפשר‪ ,‬או אי רצונו לסבול‪ ,‬על כ אמרי' נעשה‬
‫קוד שמיעה‪ .‬ואמנ שיהיו מסורי ביד חכמי‬
‫ילי מיניה ק"ו‪.‬‬ ‫לא אבו לקבל עליה דברי חכמי מבלי‬
‫שיהרהרו ויפקפקו על תקנת ‪ ,‬אולי לא ישרו‬
‫‪ ÈÓÈ·Â‬חורפי אמרתי‪ ‚Ï‬ליישב בזה מדרש רבה‬ ‫בעיניה ‪ .‬על כ אמרו למרע"ה ושמענו ואח"כ‬
‫עשינו‪ .‬ומ"מ הקב"ה כפה אות על כרח לקבל‬
‫)נשא פי"ד‪ ,‬ב( וטבוח טבח והכ ‪ ,‬אתה‬ ‫עליה גזירות חכמי ותורה שבעל פה בלי‬
‫שמרת שבת עד שלא נית ‪ ,‬חיי ב בנ מקריב‬ ‫הרהור אחריה ‪ .‬והואיל והיה בע"כ‪ ,‬על כ טענו‬
‫בשבת שנאמר ביו השביעי נשיא לבני אפרי ‪.‬‬
‫דהנה מ"ש ששמר יוס שבת עד שלא נית ‪ ,‬יש‬ ‫מודעא רבה על זה‪.‬‬
‫לפרש דאבותינו לא שמרו התורה בחו לאר‬
‫כמ"ש רמב" )בראשית כו‪ ,‬ה(‪ ,‬ולכל הפחות שבת‬ ‫˘‪ ·Â‬בימי מרדכי שעשה מעשי אשר לא ישרו‬
‫לא שמרו בחו לאר דגוי ששבת חייב מיתה‬
‫)סנהדרי נח‪ ,‬ב(‪ .‬ויוס הוא התחיל לשמור שבת‬ ‫בעיני ישראל וכמ"ש )מגילה יב‪ ,‬ב( כנסת‬
‫ישראל אמרה ראו מה עשה לי יהודי דלא הרג‬
‫אפילו בחו לאר ‪.‬‬ ‫דוד לשמעי דמתילד מיניה מרדכי דמגרי ביה‬
‫בהמ ‪ ,‬וראו אח"כ אע"ג שבעיניה לא יפה עשה‬
‫‪ ‰ ‰Â‬כתב פרשת דרכי דאי ליחיד לקבל עליו‬ ‫מרדכי שהיה מתגרה בהמ ‪ .‬ראו אח"כ כי משמיא‬
‫הסכימו על ידו וגדולות ונפלאות עשה הקב"ה‬
‫תורה‪ .‬ואבות שאני כיו דרבי אתו מיניה‬ ‫על ידו‪ .‬אז הבינו כי אי להרהר אחר דברי‬
‫כרבי דמו כדאמרינ פ"ק דע"ז‪ .‬וא"כ יוס‬ ‫חכמי ‪ ,‬כי את הכל עושי יפה בעתו וה' עמה ‪.‬‬
‫שקיבל על עצמו שמירת התורה ואפילו שבת‬ ‫על כ הדר קבלוהו ונאמר קימו וקבלו‪ ,‬כמו‬
‫בחו לאר ‪ ,‬צרי לומר ]ד[סבירא ליה שבט אחד‬ ‫נעשה ואח"כ נשמע‪ ,‬כ קימו ואח"כ‪ ,‬קבלו לשו‬
‫איקרי קהל‪ ,‬וה"ל רבי אתו מיניה וכרבי ‪ .‬וא"כ‬
‫כיו שכיו להלכה שבט אחד איקרי קהל על כ‬ ‫שמיעה וקבלה והאזנה‪.‬‬
‫ב בנו דוקא יקריב קרב נשיאי בשבת‪.*‚Ï‬‬
‫·‪ ‡‰‬סלקינ יצחק מסר נפשו על דברי חכמי‬

‫במה שהוא חו לשכל ולא הרהר אחרי‬

‫‪¯·„ ȉ„ ·˙Î ‡Ï„Ó „Á‡ ‰ÏÈÏ ÌÈÓÈ '· Ì È„Î ÂÏ· ˘ ‰‡¯ ˙ÂË˘Ù·Â .χ¯˘È È"Ú ÂÏ· ÌÈ‡È˘ ‰ Ï˘ ÌÈÓÏ˘‰ ÈÁ·Ê„ ˘"Ú .*·Ï‬‬
‫˘‡‪.ÔÒÈ · ÔÒÈ Ôȯ·ÚÓ Ôȇ„ ‡È‚ÂÒ· Ë΢˙ Ì"È ˙ÂÈ‚ÂÒ 'ÈÁ· ÔÎ ‡ˆÓ .‚Ï .Ô·‰Â ËÎ˙ 'ÈÒ Á"‡ Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .˙Â¯Â„Ï ‚‰Â  È‬‬
‫‪,„ÈÁÈ Ô·¯˜ ‡Ï ˷˘‰ Ô·¯˜ ‰È‰È„ È˙È˙ ÈÎȉÓÂ Ì‰Ï˘Ó ‰È‰ ÏΉ ‡Ï‡ ÌË·˘Ó ·‚ ÌÈ‡È˘ ‰˘ ÌÂ˜Ó Ì¢· Â ÈˆÓ ‡Ï„ ·"ˆ .*‚Ï‬‬

‫‪.Ì˘ ¯"„Ò 'ÈÚ ÁÓ ‡˜ÒÈÙ ‡˘ ȯÙÒ· ‡È„‰Ï ‰"ΠԷ¯˜· ˜ÏÁ ‰È‰ ‡Ï Ë·˘Ï„ ¯Á‡Ó‬‬