Page 585 - HATAM-1

‫‪ËȘ˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה רח‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫מ"מ בסו הל' מעילה כתב שהוא חק וסוד שלא‬ ‫מבואר בפרק החול )לט‪ ,‬ב( בדברי הרי" גבי‬
‫נגלה לנו‪ .‬ומ"מ האבות שבנו מזבחות ידעו‬ ‫אשתמודענהו יע"ש‪ .‬וכ מוכח פרק א אי‬
‫וכמ"ש רמב" פ' ויקרא )א‪ ,‬ט(‪ ,‬וה ידעו‬ ‫מכירי )ר"ה כב‪ ,‬ב( דע"א נאמ בשליחות קידוש‬
‫והשכילו שאי אפשר בשו אופ בעול כלל‬ ‫החודש‪ ,‬והמחלל י"ט בעדי אח"כ לוקה בלי‬
‫וכלל שירצה הי"ת בקרב האד ‪ ,‬שאילו לא )הי'(‬ ‫ספק‪ .ÁÎ‬ובחי' רמב" פ"ק דגיטי )ב‪ ,‬ב( דליכא‬
‫השכילו כ כבר היה אברה מקריב ישמעאל בנו‬ ‫למיל עד אחד נאמ באיסורי מוספרה לה‪,‬‬
‫או אפילו יצחק‪ ,‬אלא שזה אי אפשר בשו אופ‬ ‫דהת כל האיסור נתחזק על פיה משו"ה נאמנת‬
‫ג"כ לספור לה לעצמה‪ ,‬וקשה א"כ מלקות‬
‫בעול ‪.‬‬ ‫וחטאת בנדה היכי משכחת ליה‪ .‬אע"כ כיו‬

‫‪ ‰ ‰Â‬כשאמר לו הקב"ה קח נא א בנ את‬ ‫שהוחזק על פיה שוב לוקי ‪.ËÎ‬‬

‫יחיד והעלהו לי לעולה‪ ,‬א"כ ע"כ יאמר‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬פר"מ מתוס' בחולי צ"ו ע"א ד"ה פלניא‬
‫שטעה בהשכלתו‪ ,‬ומכיו שטעה אפשר כי הכל‬
‫טעות במה שהתקוטט ע אנשי דורו על האמונה‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬כ"כ אצלי יותר מארבעי שנה‪,Ï‬‬
‫ולא יעלה על הדעת שמא אמר הקב"ה רק העלהו‬ ‫ונכו הוא‪.‬‬
‫ולא להקריבו‪ ,‬אי דרכו של הקב"ה חלילה לדבר‬
‫בלשו שיטעה בו הנביא‪ .‬ואברה הבי שלשו‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬ליישב קושית העול משריפת בת כה‬
‫העלהו לעולה הוא לשו עולה ממש שהוא כליל‬
‫לה'‪ .‬ומ"מ בתו לבבו לא הרהר כלל אע"פ שהיה‬ ‫ומהליכה בממו אחר הרוב‪ .‬כבר כתוב‬
‫חו להיקש הסוד שהבי מ הקרבנות‪ .‬ואי מ‬ ‫כ על ס' מורי בהפלאה ספ"ק דכתובות‪.‡Ï‬‬
‫התימה על אברה ששמע מ הקב"ה עצמו‪ .‬אבל‬
‫מהתימה על יצחק שקיבל מאברה מה שהוא‬ ‫]‪‰„È˜Ú ‡Ï ¯ÂÎÊ˙ ÂÚ¯ÊÏ ˜ÁˆÈ ˙„˜Ú .‡Î‬‬
‫נגד השכלתו ואי אפשר לשמוע כלל‪ .‬מ"מ לא‬ ‫˘‪[̉¯·‡ „˜Ú‬‬
‫הרהר ג אחרי דברי חכמי ושמע ופשט צווארו‪.‬‬
‫„‪ Û‬ט' ע"ב‪ ,‬יפה כתב‪ ,‬אברה שמע מפי ה'‬
‫‪ ˙Ó‡‰Â‬בזה‪ ,‬שבוודאי היה יצחק עולה כולו‬
‫ויצחק האמי לאברה הואיל והיה מוחזק‪.‬‬
‫כליל‪ ,‬כי ב אד הנות נפשו לשחיטה‬ ‫ורגיל אני לומר משו"ה אמרינ ועקדת יצחק‬
‫והקטרה בלי שו ציפוי שימלט נפשו ע"ד אלי‬ ‫לזרעו תזכור ולא אמרינ עקידה שעקד אברה‬
‫ה' נפשי אשא‪ ,‬הרי נפשו כולו כליל לה' יתבר ‪.‬‬
‫ולא דמי לקרב בהמה שצרי הפשט וניתוח‬ ‫כמו שאמר בתחלת הברכה ש ‪.·Ï‬‬
‫וכליל לאישי ואז תעלה נפש הבהמה לריח‬
‫ניחוח‪ .‬אבל לא כ נפש האד בחיי חיותו נדבק‬ ‫‡‪ Í‬אאע"ה האמי תורה שבכתב היינו מה‬
‫בהי"ת על ידי מחשבתו ובתנאי שיהיה מסירת‬
‫נפש ממש‪ .‬וא"כ היינו והעלהו לי לעולה והרי‬ ‫ששמע מהקב"ה עצמו אבל יצחק מסר‬
‫נפשו על מצות ]אמונת חכמי [‪ .‬ויש להארי‬
‫העלהו והיה עולה‪.‬‬ ‫ולהסביר הנסיו הגדול הלז‪ .‬הנה אאע"ה וג‬
‫יצחק בנו חכמי גדולי היו‪ ,‬ויצחק לא ידע‬
‫‪ Û‡Â‬על פי שזה דבר פשוט לכל מבי ומשכיל‪,‬‬ ‫מאברה אלא מעצמו השכיל כל מה שהשכיל‬
‫אברה מעצמו‪ .‬וכ יעקב‪ .‬והיינו דפירש"י וזכרתי‬
‫מכל מקו העלי הקב"ה מחשבה זו‬ ‫את בריתי יעקב )ויקרא כו‪ ,‬מב( כל אחד כדאי‬
‫מאברה ויצחק‪ ,‬אעפ"י שהיו חכמי גדולי‬ ‫לעצמו‪ ,‬ולא צרי לאביו‪ ,‬והנה האנשי האלה‬
‫מ"מ כתיב יצפו לישרי תושיה‪ ,‬כי לולא‬ ‫השכילו עני וסוד הקרבנות שהיו בוני מזבחות‬
‫שהעלי מה סברא זו לא היה מסירת נפש‬ ‫והקריבו קרבנות וידעו עד היכ הדבר מגיע ומה‬
‫שאפשר להשכיל בו‪ .‬כי אעפ"י שנת הרמב"‬
‫במורה )ח" פ" ( טעמי להשקיט לב ההדיוטי ‪,‬‬

‫‪.‰ 'ÈÒ Ì˘ ÔωÏÂ Ê 'ÈÒ ·"Á Ú"‰‡ ,‰Ú˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï '¯ .ÁÎ‬‬
‫‪Ò"Á 'ÈÁ· ÔȯÂÒ‡· ÔÓ‡ ‡"Ú ˙È‚ÂÒÏ 'ÈÁ·Â ,‰Ú˜Â ÊÓ˜ ,„Ó˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ÔÏ‰Ï '¯Â . ȷ¯ Ì˘· Î"˘Ó · ,· ÔÈËÈ‚ Á"ˆ¯‰Ó 'ÈÁ '¯ .ËÎ‬‬

‫‪.(Â"ˢ˙) „"¯ÂÈ‬‬
‫‪.ÁÚ˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï .Ï‬‬
‫‪.‡Ò˜ 'ÈÒ ·"Á Ú"‰‡ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï '¯ .‡Ï‬‬
‫‪.„"¯ÂÈ ˜ÏÁÏ ‰Ó„˜‰· ÔÏ‰Ï '¯ .·Ï‬‬