Page 583 - HATAM-1

‫‪ÊȘ˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה רח‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫‪ ÏÚ‬כ כללא כייל הקב"ה שאי הנביא רשאי‬ ‫שיצאה ואמרה אשרי רבה שגופ טהור ויצאה‬
‫נשמת בטהרה‪ ,‬אותו בת קול לא נשמע בי‬
‫לחדש שו מצוה מהישנות‪ ,‬יתבאר ויתפרש‬ ‫החיי ‪ ,‬שהרי לא ידעו שמת עד שנפל פתקא‬
‫משמי כי א על דעת חכמי ישראל‪ ,‬וזהו צור‬
‫גדול‪ ,‬וממילא אפילו יאמר אלי' בש ת"ח באר‬ ‫משמי שמת רבה בר נחמני‪.‬‬
‫ואי אנו יכולי לברר הדבר‪ ,‬כמו שהיה בהא‬
‫דר"ח ורבא בעירובי הנ"ל שהיה אפשר לברר‪,‬‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬אפילו נשמע הבת קול בי החיי ‪ ,‬מ"מ לא‬
‫אבל היכי דאי אפשר לברר כגו עובדא דרבה‬
‫שכבר מת ואלי' יאמר בשמו ואי אנו יכולי‬ ‫הודיע בת קול שנחלקו במתיבתא דרקיע‪,‬‬
‫לברר דבריו‪ ,‬א כ א נעשה מעשה עפ"י עדותו‬ ‫ועל מה אמר טהור‪ ,‬א על בהרת או על די‬
‫של אלי' תפוג תורה‪ ,‬כל אחד יאמר נגלה לי‬ ‫טהרה אחרת‪ .‬וע"כ כל המעשה הזה דש"ס ש‬
‫בחלו ‪ ,‬או אלי' אמר לי בש פלוני ת"ח שאמר‬ ‫נודע לחכמי ישראל בחלו ‪ ,‬או אפילו ע"י אליהו‬
‫קוד מותו כ וכ ‪ .‬על כ אי לפסוק הלכה על‬ ‫שסיפר לאחד מה או להרבה מה ‪ .‬וא"כ עכ"פ‬
‫אנחנו לא שמענו מפי רבה שאמר טהור על‬
‫זה וכיוצא בזה‪.„Î‬‬ ‫בהרת‪ ,‬רק שנאמי לרוח הקודש וחלו צודק או‬

‫‪ ‰"¢ÓÂ‬אי זה נוהג אלא אחר מיתת משה‬ ‫אלי'‪ ,‬והיינו לא בשמי היא‪.‬‬

‫רבינו ע"ה‪ ,‬אבל ]ב[מרע"ה בעצמו לא‬ ‫‪ ˘ÈÂ‬כא מקו לשאול אכתי א אמר אלי' כ‬
‫היה שיי חשש זה‪ .‰Î‬דהרי המגד שרצה לנטוע‬
‫אהלו בשבט ד ויצא מבית דינו של משה חייב‬ ‫הורה זק פלוני באר ולא בשמי למה לא‬
‫דלמשפחות לבית אבות כתיב‪ .‬וקשה מ"מ מי‬ ‫נאמי לאלי'‪ .‬וכה"ג אמרינ בעירובי מ"ג ע"א‬
‫הגיד לנו שאיננו משבט ד ‪ ,‬וכי מפני בעילה א'‬ ‫הני שב שמעתתא דאמרינהו בצפרא דשבתא‬
‫שבעל הנוגש המצרי את אמו‪ ,‬נדו לב איש‬ ‫קמיה דר' חסדא בסורא‪ ,‬בפניא דשבתא קמיה‬
‫מצרי‪ .‬הלא קיי"ל רוב בעילות אחר הבעל אפילו‬ ‫דרבא‪ ,‬בפומבדיתא מא אמר ‪ ,‬לאו אלי' אמר‬
‫פרוצה ביותר‪ ,‬כ"כ כה"ג בהל' מילה והובא‬ ‫ע"ש‪ .‬וא"כ ה"נ אי ס"ד מאי דאמר רבה בשעת‬
‫בהרא"ש פ' יש נוחלי ד קכ"ז ע"ב‪ ,‬ומביאו‬ ‫מיתה הילכתא כוותיה‪ ,‬אמאי לא נאמי עדותו‬
‫של אלי' או חלו צודק ברוח הקודש‪ ,‬דהכי הוה‬
‫ב"ש סי' ד' ס"ק כ"ו‪.‬‬ ‫בארעא ולא בשמי היא‪ .‬זהו קל להבי ‪ ,‬דהנה‬
‫הא דלא בשמי היא ושאי הנביא רשאי לחדש‬
‫)‪ ˘ÈÂ‬כא מקו תימה על בקיאותו של פר"מ‬ ‫דבר מעתה )שבת קד‪ ,‬א( הוא יסוד ושורש כל‬
‫התורה כולה‪ ,‬דאי לאו הכי אי כא תורה כלל‪,‬‬
‫שבספרו ט' ע"א בהג"ה שבגליו ‪ ,‬תמה על‬ ‫דהרי כבר היה לעולמי בשבת קי"ו ע"ב דאמר‬
‫האומרי דהושע שנשא גומר בת דבלי היה‬ ‫ההוא מינא מיומא דגליתו מארעכו אתנטלו‬
‫במראה הנבואה‪ ,‬ומאי קשיא להו א היה בפועל‪,‬‬ ‫אורייאת דמשה ואתיהיב אורייתא אחריתי ע"ש‪.‬‬
‫הלא לא היה כה וזונה מותרת לישראל‪ ,‬אלו‬ ‫ואפשר יעשה אותות ומופתי ע"י תחבולות‬
‫דברי מעלת כ"ת‪ .‬ונעל ממנו ש"ס פסחי פ"ז‬ ‫וכישו ‪ ,‬ונביא הישמעאלי עשה כ ‪ .‬ושבתי צבי‬
‫ע"ב דאמרינ להדיא שבניו ממנה היו ספק בניו‬ ‫תר"ו אמר שנתהפכו המצות ונעשו מעשיי לאוי‬
‫ספק ממזרי ‪ .‬וש הקשה בחכמת שלמה הא רוב‬ ‫ומלאוי עשיי ‪ .‬ואפילו א לא נאמי כ בכללות‬
‫בעילות אחר הבעל ותיר הכא שהיה זק שאני‬ ‫התורה‪ ,‬מ"מ אי שו מצוה שתשאר במתכונתה‪,‬‬
‫ע"ש‪ .‬ונ"ל דרוצה לומר זק וג פרוצה‪ ,‬אבל‬ ‫כל אחד יאמר חלמתי חלו שחלב זה אסור וזה‬
‫בחדא מיניהו בודאי לא‪ .ÂÎ‬מ"מ מבואר דהיתה‬
‫מותר‪ ,‬וזה יאמר כ וזה כ ‪ ,‬ותפוג תורה‪.‬‬

‫‪.Áˆ 'ÈÒ Ó"ÂÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .„Î‬‬
‫‪Ì˘ Ô È¯Ó‡„ ‡ÓÂÈ„ ‡¯˙· 'ÙÏ 'ÈÁ· ÌȯÂÙÈΉ ÌÂÈ 'ÒÂ˙ ÏÚ· Ô‡‚‰Ï È˙ȇ¯ ‰ ‰Â :ÔωτΠÁ"ˆ¯‰Ó ·˙Î ·"Ù Ìȇȷ ˙¯Â˙· .‰Î‬‬
‫)‪ÔÈ„· ÔÎÂ È ˘Ï ‰Ú·˘ Ô· ‡ Ô¢‡¯Ï 'Ë Ô· ˜ÙÒ· Ô‚ΠÌÈÓÏÚ ‰ Ìȯ·„ „È‚‰Ï ‰ÏÂ‚Ò ÂÏ ‰È‰ ÔÓ‰ ¯ÓÂÚ„ (‡"Ú ‰"Ú ‡ÓÂÈ‬‬
‫‪·‡· ̇ 'ÓÂÚ‰ '‡ˆÓ ˘ ÈÓ Ïˆ‡ '¯ÁÓÏ Â˘ÈÁÎÓ È ˘‰Â ˙· ‚ È„·Ú ¯Ó‡ ‰Ê · ‚ ˘ „·Ú ÔÂ„È Â¯·Á ÌÚ „Á‡ ˘È‡Ï ‰È‰˘ Ìȯ·„Â‬‬
‫¯‡˘‪Ù"Ú ˙Â¯Â‰Ï „"·Ï ¯˙ÂÓ ‰È‰ Íȇ„ Ï"Ê ‡Â‰ ‰˘˜‰Â ˘"Ú „·Ú‰ ‡ Ô·‰ ÈÓ Ï˘ Ú„ Èʇ È ˘· ‡ Ô¢‡¯‰ ˙È·‰ ÏÚ·· ‡ ÔÂ‬‬
‫‪Â˙‡ Ô„ ‰ ‰ ·‡‰ ˙‡ ‰ÎÈ Է‰ ÏÈ„‚È Ì‡ ‰ ‰„ ‰˙ÈÓ ˘ ÂÚ Î"‚ ‰ÊÓ ÁÂÓˆÏ ÏÎÂÈ È¯‰„ „ÂÚ ,‡È‰ ÌÈÓ˘· ‡Ï ȯ‰ ÔÓ‰ ¯ÓÂÚ‬‬
‫‪È"Ú ˜¯  ·Ï Â˙‡  ˜ÊÁ‰ ‡Ï ‰ÏÈÁ˙·„ ‚"Ú‡ ‰˙ÈÓ ˘ ÂÚ· Î"‚ Â˙‡ Ô„  ˙ÂÈ¯Ú ÔÈ ÚÏ Ó" ÔΠ,È ˘‰ Ô· ‡Â‰ ‡ÓÏÈ„Â ‰˙ÈÓÏ‬‬

‫‪.˘"Ú ‡È‰ ÌÈÓ˘· ‡Ï„ Ï"Ș Ô ‡Â ¯ÓÂÚ‰ ˙„‚‰‬‬
‫‪.‰ ‰Â ‰"„ ‚È 'ÈÒ ‡"Á Ú"‰‡ ˜ÏÁ· ÔωÏ ‡ ,ÊÎ ‰ËÂÒ Á"ˆ¯‰Ó '¯ .ÂÎ‬‬