Page 36 - חוברת על"ה 20

‫הנביא הושע סיפר לנו על עצים גדולים אלו‪" :‬על ָָראֵ ֵׁשי‬ ‫" ַַוֵֵּי ָָרא ֵֵאָָליו ְְיה ָָוה ְְּב ֵֵאֹלֵֵני ַַמְְמ ֵֵרא ְְוהּוא ֹיֵֹ ֵׁשב ֶ ֶּפ ַַתח ָָהֹ ֹאֶֶהל ְ ְּכֹ ֹחם‬
‫ֶֶהָָה ִִרים ְְיַַזֵֵּבחּו ְְו ַַעל ַַהְְּג ָָבעֹות ְְי ַַקֵ ֵּטרּו ַַּתַַחת ַַאּלֹון ְְוִִל ְְבֶֶנה ְְו ֵֵאָָלה‬ ‫ַַהּיֹום" (בראשית יח‪ ,‬א)‪ .‬פתח האוהל הוא המקום שבו‬
‫ִ ִּכי טֹוב ִִצָ ָּלּה" (הושע ד‪ ,‬יג)‪ .‬העצים הגדולים משמשים גם‬ ‫נהנים הן מצל היריעות הן מקצת בריזה מהאוויר הפתוח‪.‬‬
‫כמקום פולחן ועבודה זרה‪ .‬בעיניי‪ ,‬ברור שעוברי דרכים‬ ‫אברהם עדיין קרוב לשרה‪ ,‬הנמצאת בתוך האוהל‪ ,‬ויכול‬
‫יזבחו לאלים בצל עצים גדולים שכן הם מודים ומוקירים‬ ‫אולי גם לשוחח איתה‪ ,‬אבל גם משקיף אל העולם שבחוץ‪.‬‬
‫והינה נגלים אליו המלאכים‪ ,‬ואבינו ממהר להזמינם‪:‬‬
‫להם תודה על כך שהעניקו להם צל ומקום מנוחה‪.‬‬ ‫" ַַוֹּ ֹיאַַמר ֲֲאֹ ֹדָָני ִִאם ָָנא ָָמ ָָצא ִִתי ֵֵחן ְְּב ֵֵעיֶֶניָך ַַאל ָָנא ַַת ֲֲעֹ ֹבר ֵֵמ ַַעל‬
‫ַַע ְְב ֶֶּדָך ֻֻיַַּקח ָָנא ְְמ ַַעט ַַמ ִִים ְְו ַַרֲֲחצּו ַַר ְְגֵֵליֶֶכם ְְוִִהָָּׁש ֲֲענּו ַַּתַַחת ָָה ֵֵעץ"‬
‫לאחר מותו של גדעון בשיבה טובה‪ ,‬המליך אבימלך‬ ‫(שם‪ ,‬ג)‪ .‬האורחים אינם מוזמנים אל האוהל פנימה‪ ,‬אלא‬
‫בנו את עצמו למלך שכם‪ .‬אחיו הצעיר יותם עלה על הר‬ ‫אל צל העץ‪ .‬לטעמי – זהו הצל העדיף‪ .‬הקרירות ומשב‬
‫גריזים ונשא את משלו המפורסם על העצים‪ַַ " :‬וֹּ ֹיאְְמרּו ָָכל‬ ‫הרוח טובים יותר תחת העץ מאשר בפתח האוהל‪ .‬אברהם‬
‫ָָה ֵֵע ִִצים ֶֶאל ָָה ָָאָָטד ֵֵלְך ַַאָָּתה ְְמָָלְך ָָעֵֵלינּו ַַוֹּ ֹיאֶֶמר ָָה ָָאָָטד ֶֶאל‬ ‫נותן לאורחיו צל מובחר יותר מאשר הצל שבו ישב הוא‬
‫ָָה ֵֵע ִִצים ִִאם ֶֶּב ֱֱאֶֶמת ַַאֶֶּתם ֹמְֹ ְׁשִִחים ֹ ֹא ִִתי ְְלֶֶמֶֶלְך ֲֲעֵֵליֶֶכם ֹּ ֹבאּו‬ ‫עצמו (בפרק הבא‪ ,‬המלאכים יגיעו אל לוט בסדום‪ ,‬והוא‬
‫ֲֲחסּו ְְב ִִצִ ִּלי ְְו ִִאם ַַא ִִין ֵֵּת ֵֵצא ֵֵאׁש ִִמן ָָה ָָאָָטד ְְוֹתֹאַַכל ֶֶאת ַַא ְְרֵֵזי‬
‫ַַהְ ְּל ָָבנֹון" (שופטים ט‪ ,‬ח)‪ .‬איננו יודעים לבטח איזה צמח‬ ‫יארח אותם בצל קורתו)‪.‬‬
‫הוא האטד המקראי‪ .‬כיום נושא את השם הזה שיח קוצני‬ ‫בעקבות המפגש עם המלאכים‪ ,‬נולד יצחק‪ ,‬ואז גורשו‬
‫שאינו נותן צל כלל ואין אפשרות לחסות בצילו‪ .‬פרשנות‬ ‫הגר וישמעאל למדבר‪ַַ " .‬וִִּיְְכלּו ַַהַ ַּמ ִִים ִִמן ַַהֵֵחֶֶמת ַַוַַּתְ ְׁשֵֵלְך ֶֶאת‬
‫אחרת מזהה את האטד בעץ השיזף‪ .‬גם הוא קוצני‪ ,‬אך‬ ‫ַַהֶֶּיֶֶלד ַַּתַַחת ַַאַַחד ַַהִִּׂשי ִִחם" (בראשית כא‪ ,‬טו)‪ .‬המטיילים‬
‫בהחלט אפשר לחסות בצילו‪ .‬אחרי שרפות קוצים‪,‬‬ ‫במדבר יודעים כי בצוהריי היום שיחי המלוח והרותם‬
‫האופייניות מאוד באזורי מחייתו של השיזף בקיץ‪ ,‬השיזף‬ ‫אינם מטילים אף בדל של צל‪ .‬יש ממש לזחול תחת השיח‬
‫עצמו אינו מת‪ ,‬אלא מלבלב מחדש עם גשמי העונה‬ ‫בחיפוש אחר צל מועט – דבר האפשרי לילד ופחות לאדם‬
‫הבאה‪ ,‬להבדיל מארזי הלבנון‪ ,‬שכאשר הם נשרפים – אין‬ ‫בוגר‪ .‬זכורה לי הדרכה שלי במכתש רמון שבמהלכה לא‬
‫מצאנו מקום למנוחה‪ .‬כשהגענו לאזור שבו הרבה שיחים‬
‫להם יותר תקומה‪.‬‬ ‫ומעט צל‪ ,‬הוריתי למטיילי לשכב כך שראשם יהיה בצל‬
‫השיח‪ ,‬גם אם שאר הגוף בשמש‪ .‬כך אני מדמיינת את‬
‫קפיצה נוספת בזמן ובמרחב‪ ,‬והינה אנו מחוץ לעיר נינווה‬ ‫ישמעאל‪ .‬בהמשך הסיפור‪ ,‬שבו הגר וישמעאל לאברהם‪.‬‬
‫מייד אחרי נבואת החורבן של יונה‪ .‬הנביא עצמו יצא אל‬ ‫זמן מה לאחר מכן‪ַַ " :‬וִִּיַ ַּטע ֶֶאֶ ֶׁשל ִִּב ְְב ֵֵאר ָ ָׁש ַַבע ַַוִִּי ְְק ָָרא ָ ָׁשם‬
‫מחוץ לעיר להמתין לעתיד לבוא‪ ,‬ובינתיים בנה לעצמו‬ ‫ְְּבֵ ֵׁשם ְְיה ָָוה ֵֵאל עֹוָָלם" (בראשית כא‪ ,‬לג)‪ .‬זהו העץ הראשון‬
‫סוכה כדי לשבת בצל‪ .‬נראה שצל הסוכה לא היה טוב‬ ‫הניטע בידי אדם במקורותינו‪ .‬אולי‪ ,‬לאחר ששמע את‬
‫דיו‪ַַ " :‬ו ְְיַַמן ְְיה ָָוה ֱֱאֹלִִהים ִִקי ָָקיֹון ַַוַַּי ַַעל ֵֵמ ַַעל ְְליֹוָָנה ִִלְְהיֹות‬ ‫סיפורה של הגר‪ ,‬ניחם אברהם על גירושם ורצה לכפר‬
‫ֵֵצל ַַעל ֹ ֹראׁשֹו ְְלַַהִִּציל לֹו ֵֵמ ָָר ָָעתֹו ַַוִִּיְ ְׂשַַמח יֹוָָנה ַַעל ַַהִִּקי ָָקיֹון‬
‫ִ ִׂשְְמָָחה ְְגדֹוָָלה" (יונה ד‪ ,‬ה)‪ .‬כגודל השמחה על הצל כך‬ ‫עליו במעט? אולי רצה לספק צל להולכי המדבר?‬
‫גודל האכזבה והצער על מותו של העץ‪ַַ " :‬וַַּתְך ַַהֶֶּׁשֶֶמׁש ַַעל‬
‫ֹ ֹראׁש יֹוָָנה ַַוִִּי ְְת ַַעָ ָּלף ַַוִִּיְ ְׁש ַַאל ֶֶאת ַַנְְפׁשֹו ָָלמּות ַַוֹּ ֹיאֶֶמר טֹוב מֹו ִִתי‬ ‫שיזף בתל לכיש‪ ,‬צילום‪ :‬שרונה לימן‬
‫ֵֵמ ַַחָָּיי" (שם‪ ,‬ח)‪ .‬אני בטוחה שבחודשי הקיץ‪ ,‬בצוהרי היום‬
‫אנו קופצים מאות שנים קדימה‪ ,‬לתקופת השופטים‪:‬‬
‫בחוץ‪ ,‬רבים מאיתנו מזדהים עם יונה‪.‬‬ ‫" ַַוָָּיֹ ֹבא ַַמְְל ַַאְך ְְיה ָָוה ַַוֵֵּיֶ ֶׁשב ַַּתַַחת ָָה ֵֵאָָלה ֲֲאֶ ֶׁשר ְְּב ָָעְְפ ָָרה ֲֲאֶ ֶׁשר‬
‫ְְליֹו ָָאׁש ֲֲא ִִבי ָָה ֶֶעְְז ִִרי ְְו ִִג ְְדעֹון ְְּבנֹו ֹחֹ ֵֵבט ִִחִ ִּטים ַַּבַַּגת ְְלָָהִִניס ִִמְ ְּפֵֵני‬
‫אסיים בציטוט משיר השירים‪ ,‬אותו סיפור אהבה גדול‬ ‫ִִמ ְְד ָָין" (שופטים ו‪ ,‬יא)‪ .‬שוב מתוארת פגישה של אדם עם‬
‫שבו ממשילים הנאהבים זה את זה לנוף ולטבע שסביבם‪.‬‬ ‫מלאך‪ .‬אך הפעם‪ ,‬האדם אינו יושב באוהל‪ ,‬והמלאך אינו‬
‫"ְ ְּכ ַַתּפּוַַח ַַּב ֲֲע ֵֵצי ַַהַַּי ַַער ֵ ֵּכן ּדֹו ִִדי ֵֵּבין ַַהָָּבִִנים ְְּב ִִצּלֹו ִִחַ ַּמ ְְדִִּתי‬ ‫יודע מתי יסיים את עבודתו ויתפנה למפגש‪ .‬לכן המלאך‬
‫ְְו ָָיַ ַׁש ְְבִִּתי ּוִִפ ְְריֹו ָָמתֹוק ְְל ִִחִ ִּכי" (שרה"ש ב‪ ,‬ג)‪ .‬הבחורה‬ ‫מושיב את עצמו בצל האלה‪ ,‬שיהיה לו נעים וקריר בזמן‬
‫ממשילה את הבחור לעץ תפוחים‪ .‬ועוד לפני שהיא נהנית‬ ‫ההמתנה הארוכה‪ .‬האלה – בהא' הידיעה‪ .‬עץ גדול וידוע‬
‫מפריו המתוק – היא נהנית מצילו‪ .‬הצל הוא מקום שבו‬ ‫ששימש נקודת ציון ומקום מפגש‪ ,‬כמו האלונים שהזכרנו‬
‫קודם‪ .‬ברור שגדעון יגיע לשם במוקדם או במאוחר‪.‬‬
‫מחמדים‪ .‬הינה כי כן – כבר לא צלמוות‪.‬‬

‫מי ייתן שלא נסבול כהגר וכיונה‪ ,‬נהנה בטיולים וביישובים‬

‫מצל מובחר‬

‫כמו המלאכים‪,‬‬

‫נדע לנטוע‬

‫כמו אברהם‪,‬‬

‫להודות‬

‫לבריאה על‬

‫עצים גדולים‬

‫ולבחור‬

‫אלה‪ ,‬צילום‪ :‬שרונה לימן‬ ‫במנהיגים‬
‫ראויים‪.‬‬

‫‪36‬‬