Page 37 - חוברת על"ה 20
P. 37

‫הודיה והכרת הטוב‬                                                                                                                                             ‫מן המקורות‬
             ‫במקורות‬

                                                 ‫דן אבידן*‬

  ‫רגע של הודיה‪ ,‬צילום‪ :‬איתי פלינט‬                                                                 ‫בימים הרחוקים של ראשית המילניום‪,‬‬
                                                                                                  ‫כשעזרתי לעצב את המתודה של המסע‬
 ‫בעולמות המודרני והפוסט מודרני‪ ,‬שקידשו את הדעת‬                                                    ‫הישראלי‪ ,‬למדתי מאחד המדריכים פעילות‬
 ‫ואת השכל‪ ,‬הוחלפה האמונה בהשגחה אלוקית במדע‪,‬‬                                                      ‫מופלאה שקראנו לה "עין טובה"‪ :‬לאחר כמה‬
 ‫בטבע‪ ,‬בסטטיסטיקה וביד המקרה או הגורל‪ .‬בעולם‬                                                      ‫ימי מסע‪ ,‬כינסנו את הקבוצה במעגל וכל‬
 ‫כזה‪ ,‬נפקד מקומה של הכרת הטוב‪ ,‬וזו נותרה תלויה‬                                                    ‫אחד התבקש להגיד משהו טוב לאחד מחברי‬
 ‫באופיו של האדם‪ .‬בקצה האחד של הסרגל‪ ,‬אדם הבוחר‬                                                    ‫הקבוצה – משהו שלמדתי ממך‪ ,‬משהו‬
 ‫להתמקד במחצית המלאה של הכוס‪ ,‬שמח בחלקו ומכיר‬                                                     ‫שהרשים אותי בך‪ ,‬משהו שעשית ורומם את‬
 ‫תודה לגורלו הטוב או למזלו ששפר עליו‪ .‬בקצהו השני‬
 ‫של הסרגל‪ ,‬אדם שבוחר להתמקד במחצית הריקה של‬                                                                                                           ‫רוחי‪.‬‬

                           ‫הכוס ונוהג להתאונן על רוע גורלו‪.‬‬                                     ‫הוספנו הנחייה שכל תלמיד יוזכר רק פעם אחת‬
                                                                                                ‫כדי שכולם יזכו לקבל פרגון‪ .‬אחרי הדוברים‬
 ‫את העלייה החדה במספר בני נוער ומבוגרים שמפתחים‬                                                 ‫הראשונים‪ ,‬עולים במעגל דברים מופלאים‪:‬‬
 ‫דיכאון בדורנו‪ ,‬יש המייחסים לשימוש הגובר ברשתות‬                                                 ‫נער שחשב שאיש אינו רואה אותו שומע שהוא‬
 ‫החברתיות (המציגות תמונת מציאות כוזבת כאילו כל‬                                                  ‫משמש השראה למישהו מחבריו או לקבוצה כולה‪.‬‬
 ‫מכרינו מוצלחים‪ ,‬עשירים‪ ,‬מבלים ונהנים ורק אנחנו‬                                                 ‫הפעילות מתרגלת את יכולתם של המשתתפים‬
 ‫קורסים תחת עול החיים האמיתיים שלמרבה הצער‬                                                      ‫לחפש ולראות את הטוב אצל חבריהם ולהגיד להם‬
 ‫הם קשים ואינם זוהרים כמו ברשתות)‪ .‬מציאות זו‬                                                    ‫שהם רואים זאת‪ ,‬מעריכים אותם ואסירי תודה על‬
 ‫מביאה עדות מסייעת לטענה שהאושר תלוי בנקודת‬                                                     ‫מי שהם ועל מה שהם מביאים למרחב המשותף‪.‬‬
 ‫המבט שלנו‪ ,‬כפי שנכתב במשנה‪ֵֵ " :‬איֶֶזהּו ָָעִׁשׁ יר? ַַהָּׂשֵֵׂמַַח‬                            ‫פעילות זו פקחה את עיניי לראות עד כמה הכרת‬
 ‫ְּבּ ֶֶחְְלקֹו" (אבות א‪ ,‬ד)‪ .‬עשיר הוא זה השמח בחלק שלו‪,‬‬
                                                                                                                    ‫הטוב וההודיה עליו נחוצות לחיינו‪.‬‬
                                   ‫במה שניתן לו‪ ,‬במה שקיבל‪.‬‬
                                                                                                ‫*איש ידיעת הארץ‪ ,‬בעבר מפקח במטה אגף של"ח‬
 ‫הכרת הטוב והודיה הן חלק משמעותי ומובנה במסורת‬                                                                                                 ‫וידיעת הארץ‪.‬‬
 ‫ובדת היהודית‪ .‬כאשר יהודי מאמין פוקח את עיניו‬
 ‫בבוקר‪ ,‬המילים הראשונות העולות על דל שפתיו הן‬
 ‫תפילת הודיה‪" :‬מו ֶֶדה ֲֲאִִני ְְלָָפֶֶניָך ֶֶמֶֶלְך ַַחי ְְו ַַקָָּים‪ֶׁ ֶ ,‬שֶֶהֱֱחַַז ְְרָָּת‬
 ‫ִִּבי ִִנְ ְׁשָָמ ִִתי ְְּבֶֶחְְמָָלה‪ַַ ,‬רָָּבה ֱֱאמּוָָנ ֶֶתך‪ ".‬יהודי מאמין כי‬

‫‪37‬‬
   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42