Page 82 - חוברת על"ה 20
P. 82
הייחודיים ולזהותו בסבך החורש הטבעי (שינון בפני אחרים ואפילו בפני עצמנו .ניווט בשטח מספק
עלעליו סדיר ואחיד בכל העלים וסידור העלים על מרחב בטוח לביצוע שגיאות ומאפשר תרגול של
הגבעול הוא במבנה נגדי – ערוכים על הענף בזוגות
הודאה בטעות ללא בושה וללא שיפוט.
זה מול זה) .מאידך ,לכולנו יש נקודת עיוורון.
בתחומיו של פוליגון הניווט ,מתרחשים תהליכים
האתגר של הנווט הטוב הוא לתפוס את הפרטים איטיים של עיצוב נוף פנימי ,מעין טופוגרפיה של
בשטח על ידי שיומם מבלי לאבד את המכלול ,לנתח הנפש :קבלת החלטות בתנאי חוסר ודאות ,מיקוד
את השטח על פי מרכיביו ולהמשיך לאחוז במכלול שליטה פנימי ,דיבור עצמי שמודע לעצמו ,הזכות
של עולם התופעות שבתוכו אנו שוהים ופועלים. לשגות .כל אלו מתנקזים לבסוף אל היכולת של
שימו לב ,כתבנו "נווט" ולא "מנווט" ,כי הנווט נדרש החניך לקבל אחריות גוברת על עצמו ,על מחשבותיו,
ליותר מפעולת מציאת הדרך .הוא נדרש לתודעה
שמכוונת לשתי נקודות בו בזמןִִ :מל ַַגו ּוִִמל ַַבר ,פנימה ועל מעשיו.
והחוצה.
כפי שיובל מתחתר לאחור בה בעת שמימיו זורמים כדי לנווט היטב ,עלינו לאחוז
לפנים ,כך התודעה נעה בין תשומת לב לפרטים במקל בשתי קצותיו – מצד אחד
בנוף שלפנינו לבין הנוף הפנימי שאנו נושאים עימנו להפריד את השטח למרכיביו,
– לתנועת הרגליים שמסגירה את השינויים בתוואי ומצד אחר לקלוט את מכלול
השטח ,לפרץ רוח שמרמז כי עברנו את קו הרכס, הטבע שסביבנו .עלינו להיות
לקרקור צפרדעים שמרמז על היקוות מים ,לשינויים מסוגלים לנתח את תא השטח
שבו אנו נמצאים ,לזהות ולכנות
בגווני הירוק שמסגירים את תוואי האפיק. בשם את מרכיבי הנוף – את קווי
הרכס ,את מפגשי הנחלים ,את
הנווט הטוב מכיר את עצמו ויודע שיש לו נקודת האוכפים ואת אפיקי זרימת המים.
עיוורון – נקודה ממשית בעין שאיננה קולטת את בדומה לכך ,עלינו להפנות קשב
כל המידע מן הסביבה .נקודה עיוורת שבה הציפיות, מודע אל העולם שסביבנו ואל
הפרשנויות ומשאלות הלב תופסות מקום מרכזי, עצמנו .בשביל להתמצא בשטח,
והמציאות האובייקטיבית עוברת לרקע .הנווט הטוב
יודע שטוב לו לעצור ולהשהות את תגובתו .הוא עלינו להכיר את עצמנו.
יודע שבשל נקודת העיוורון עליו להחליף את סימני
הקריאה בסימני שאלה ,ויודע שעליו לסגל לעצמו הנווט הטוב
צניעות .הנווט הטוב זוכר שעליו לפקפק בהחלטותיו
האוטומטיות ,במיוחד בשעת לחץ ,שבה הנקודה משמעותה של קריאת שטח היא לנסות להבין את
העיוורת עשויה לקבל משמעות קריטית .הבעיה השטח באמצעות מילים .במובן מסוים ,קיים פרדוקס
עם הנקודה העיוורת היא שאיננו יודעים מה אנחנו בניסיון זה ,שהרי מצד שני המילים הן אבני הבניין
מפספסים .כמו מטפורת הברבור השחור ,המציגה של המחשבה המודעת (כפי שהגיאולוגיה היא הבסיס
אירוע שלא יכולנו להיערך אליו כי אי אפשר להיערך של הטופוגרפיה) ,ומצד אחר ברגע שנכנה דבר מה
לקראת מה שלא עולה על הדעת .האתגר הגדול בשמו נגרע בהכרח מן היכולת להבינו בשלמותו
העומד בפני הנווט הוא לזכור לפקפק בעצמו. ונצמצם אותו לכדי קוד.
כדי לנווט היטב ,עלינו לאחוז במקל בשתי קצותיו – ראו כדוגמה את עץ הבר זית בינוני (משפחת הזיתיים).
מצד אחד להפריד את השטח למרכיביו ,ומצד אחר עץ זה דומה ממש לאלון .עד לאחרונה ,לא ידעתי על
לקלוט את מכלול הטבע שסביבנו .עלינו להיות קיומו ולפיכך מעולם לא הבחנתי בו .הוא נעלם מן
מסוגלים לנתח את תא השטח שבו אנו נמצאים, התודעה שלי ולכן נעלם גם מהראייה שלי .רק לאחר
לזהות ולכנות בשם את מרכיבי הנוף – את קווי שלמדתי את שמו ,התחלתי להבחין בו על פי סימניו
הרכס ,את מפגשי הנחלים ,את האוכפים ואת אפיקי
זרימת המים .בדומה לכך ,עלינו להפנות קשב מודע
אל העולם שסביבנו ואל עצמנו .בשביל להתמצא
בשטח ,עלינו להכיר את עצמנו.
82
