Page 284 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה
P. 284
הרצל והציונות המדינית ,העלייה השנייה ומלחמת העולם הראשונה269 1918–1904 ,
התכוון הרצל לקרוא לספרו "ציון החדשה" 20.אולם ב־ 30באוגוסט ,1899שבועיים
לאחר הקונגרס השלישי ,החליט הרצל לקרוא לספרו בשם :אלטנוילנד ,ארץ עתיקה־
חדשה ,בדומה לשם בית הכנסת "אלטנוישול" בפראג .אין זה המקום לדון בפרטי
יצירה ספרותית זו ,אך מן הראוי לציין כי הספר הוא פרי הביקור בארץ21.
יחסו של הרצל לשאלת ההתיישבות בארץ היה שלוב ביחסו למטרת התנועה
הציונית .התנאי הראשון היה יצירת התנאים המדיניים החוקיים לשם הקמת ישות
יהודית איתנה בארץ ,ולכן התנגד ל"הסתננות" מתיישבים עד להשגתן של הערובות
החוקיות .עם זאת חשב כי את היישוב היהודי בארץ יש לשפר ולחזק .יחסו למושבות
היה דו־ערכי .מצד אחד הביע הרצל את התנגדותו לפילנטרופיה ולאפוטרופסות,
ביקורת שכרך בה את חובבי ציון "המעשיים" ואת רוטשילד גם יחד .מצד אחר ראה
במושבות הקיימות מעין תחנות לניסיון להבין את יכולתו של המתיישב היהודי כעובד
אדמה ואת האפשרויות הגלומות בארץ־ישראל22.
אולם הרצל לא הסתפק בביקורת .הוא הכין תכנית שיטתית לעלייה ולהתיישבות,
שצריכה תהיה לבוא לאחר השגת הארץ ,לעלייה המונית מסודרת ,לבניין שיטתי של
הארץ לפי תכנית קבועה מראש ומתוך התבססות על ידיעת הארץ ותנאיה ולהקמת
תשתית שתקדים את בניין־העל .מעניין כי באותם ימים הרצל עדיין לא ראה את
בעיית הסכסוך היהודי־ערבי כנושא מרכזי במסגרת תכנון עתידה של ארץ־ישראל
היהודית 23.בתפיסה היישובית של הרצל רבים מבני המושבות והערים בארץ מצאו
מעניין כי באותן שנים הארץ לא נקראה בשמה העברי "ארץ־ישראל" .לדברי קניאל בקרב 2 0
היישוב היהודי הישן בארץ־ישראל היה השם המקובל לארץ "ארץ הקודש" ,וכי השם "ארץ־
ישראל" החל להתקבל בארץ ,בעיקר בידי אנשי היישוב החדש ,ובמידה מסוימת אף ביטא 2 1
את הבדלי האידאולוגיה באשר לארץ־ישראל בין שתי הקבוצות החברתיות הללו ,ראו קניאל, 2 2
"ארץ הקודש או ארץ־ישראל?" ,בתוך קניאל ,במעבר ,עמ' .268–263על קביעת השם "ארץ־ 2 3
ישראל" ראו בדיון על הצהרת בלפור ובזמן הנציב הרברט סמואל ,להלן בפרק השמיני,
הערה .66
על הכתיבה של הספר אלטנוילנד ,על התוכן והעתיד שחזה לה הרצל ,ראו ביין ,ביוגרפיה ,עמ'
.334–317שם מוזכר רק בקצרה נושא הסכסוך היהודי–ערבי .ביין מסביר זאת במועד הביקור
המוקדם של הרצל בארץ .על אלטנוילנד כתכנית פעולה ולא כאגדה ,ראו אבינרי ,הרצל ,עמ'
.172–144
יש להוסיף כי הרצל לא התרשם לטובה ממצב רוב המושבות העבריות בארץ .מעניין כי באותו
זמן לערך ,ביקר בארץ אברהם שמואל הירשברג ,שכתב אחר כך את ספרו (בארץ המזרח).
גם הירשברג מציג את התרשמותו השלילית ממצב המושבות ,וראו שם בהקדמה את ההסבר
שלו.
באשר לנושא הערבי רבים טוענים כי הרצל לא ראה את נושא הסכסוך היהודי–ערבי במרכז,
אלא בעיקר את הצד העות'מאני ,ראו בארי ,ראשית הסכסוך ,עמ' .104–85על חילופי מכתבים
שהיו להרצל עם יוסף אל־ח'אלדי ,ערבי ירושלמי חבר הפרלמנט הטורקי ועל הדימויים של
ערבים בספריו ,ראו אסף ,בין ערבים ליהודים ,עמ' .56–39
