Page 35 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה
P. 35

‫פרק ראשון‬                                                                                        ‫‪20‬‬

‫החדשה על ריכוזיות נמרצת‪ ,‬והפקידים הועברו מדי שנה בשנה מכהונה אחת לאחרת‪.‬‬
‫מן המושלים המקומיים נשללה הזכות להטיל עונש מוות‪ ,‬והם עצמם נעשו כפופים‬

                                   ‫לשיפוט ולדיני עונשין על שימוש לרעה בתפקידם‪.‬‬
‫לאחר חזרת השלטון העות'מאני השתקפו השינויים בסדרי הממשל גם במבנה‬
‫המנהלי של הארץ‪ .‬ארץ־ישראל כולה המשיכה להתחלק בין שתי הפרובינציות‪:‬‬
‫דמשק וצידון‪ ,‬אך מעתה עברו כל מחוזות ארץ־ישראל המערבית לפרובינציה של‬
‫צידון‪ ,‬שבירתה עברה מעכו לבירות‪ .‬מחוזות עבר הירדן המזרחי המשיכו להשתייך‬
‫לפרובינציה של סוריה א־שאמס (דמשק)‪ .‬כל פרובינציה נתחלקה בתוכה לסנג'קים‬
‫(מחוזות) וכל סנג'ק לקאצ'ות (נפות) ונא‪-‬חיות (מרכזים כפריים או עירוניים)‪ 29.‬הרכב‬
‫ה ִמנהל היה היררכיה נוקשה של פקידים טורקים שנסתייעו במועצה (מג'ליס) שייצגה‬
‫את האוכלוסייה המקומית כולה — מוסלמים‪ ,‬נוצרים ויהודים‪ .‬שיטת מנהל זו לא‬
‫שמה קץ לכל גילויי השחיתות שרווחו לפני הכיבוש המצרי ואף לא היה בה כדי‬
‫להנהיג בפרובינציה שלטון של נבחרים‪ ,‬אך היא צמצמה במידה ניכרת נקיטת צעדים‬
‫שרירותיים של מושלי המחוזות‪ ,‬והעניקה לעדות הדתיות השונות השפעה‪ ,‬אמנם‬

                                                    ‫מועטת‪ ,‬על ניהול ענייני הציבור‪30.‬‬
‫בשנת ‪ 1839‬נכנסה לתוקפה מערכת הרפורמות של השלטון העות'מאני‪ .‬במסגרת‬
‫רפורמות אלה‪ ,‬שנועדו לרצות את פני המעצמות שסייעו לשלטון בהדיפת הכוחות‬
‫המצריים‪ ,‬נכללו תקנות בדבר שוויון הנתינים הלא־מוסלמים באימפריה העות'מאנית‪31.‬‬
‫תקנות אלה גם חיזקו את המעמד המיוחד שהוענק לקונסולים הזרים ולכנסיות הנוצריות‬
‫בארץ־ישראל‪ ,‬וכן לעדה היהודית‪ ,‬בחיזוק מעמד הרב הראשי "הראשון לציון"‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1838‬הוקמה קונסוליה בריטית בירושלים‪ 32,‬ובעקבותיה גם שאר המעצמות‪ ,‬ובכללן‬
‫ארצות הברית‪ ,‬קבעו אף הן נציגות קבועה בירושלים‪ .‬הופעת הקונסוליות שינתה‬
‫במידה רבה את נופה היישובי של ארץ־ישראל‪ .‬גורם חדש וזר החל להכות שורשים‬

‫על חלוקת הארץ לסנג'קים וחלוקת המשנה שלהם ראו להלן בפרק השלישי‪ .‬שם על‬                             ‫‪2	 9‬‬
‫האוכלוסייה הערבית והכפרים הערביים בארץ במאה התשע עשרה‪ .‬לפי המקורות המצוינים‬                      ‫‪3	 0‬‬
                                                                                                 ‫‪3	 1‬‬
                                                                                            ‫שם‪.‬‬
‫על השלטון הטורקי החוזר בירושלים ועל השינויים בו ראו בן־אריה‪ ,‬גילויה מחדש‪ ,‬עמ'‬                    ‫‪3	 2‬‬
‫‪ ;100–93‬הנ"ל‪ ,‬בראי תקופה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,138–134‬ושם גם על העדות היהודיות‪ .‬כן ראו בן־צבי‪,‬‬
‫ארץ־ישראל ויישובה‪ ,‬עמ' ‪ ,336–331‬והמקורות שם‪ .‬על השלטון העות'מאני במאה השנים‬

                                                 ‫האחרונות לשלטונו‪ ,‬ראו מעוז‪ ,‬שלטון טורקי‪.‬‬
‫על הח'טי שריף גולח'אנה (הצו הנאצל של ארמון הוורדים)‪ ,‬מ־‪ 11‬במרס ‪ ,1839‬לפני גירוש‬
‫מוחמד עלי‪ ,‬והכוונה של השלטון העות'מאני להראות למעצמות אירופה שהשלטון אכן מוכן‬
‫לבצע שוויון בחוקה‪ ,‬ראו ארליך‪ ,‬מבוא‪ ,‬חטיבה ג‪ ,‬עמ' ‪ .24–10‬שם גם על אנשי התנט'ימאת‪,‬‬
‫האישים באיסטנבול שעמדו מאחורי הרפורמות הללו‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .9–7‬וראו שם‪ ,‬כל יחידה ‪.5‬‬

                                           ‫וראו גם שאו‪ ,‬האימפריה העות'מאנית‪ ,‬עמ' ‪.69–59‬‬
‫על הקמת הקונסוליה הבריטית בירושלים ראו בסוף הפרק הזה‪ ,‬שם גם על השנה האחרונה‬

                            ‫של שליטת מוחמד עלי בסוריה בהקשר של פרשת עלילת דמשק‪.‬‬
   30   31   32   33   34   35   36   37   38   39   40