Page 39 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה

‫פרק ראשון‬ ‫‪24‬‬

‫בריטיים‪ ,‬גרמניים‪ ,‬אוסטריים‪ ,‬איטלקיים‪ ,‬הוקמו ופעלו; בולים ומטבעות זרים נעשו‬
‫הילך עובר לסוחר בשוקי הארץ‪ ,‬לא רק בקרב נתיני החוץ אלא גם בקרב התושבים‬
‫המקומיים עצמם‪ .‬זו הייתה אמנם תופעה טיפוסית ברחבי האימפריה העות'מאנית‪ ,‬אך‬

‫היא בלטה במיוחד בארץ־ישראל לרגל המוני התיירים והמבקרים‪39.‬‬
‫בינתיים התחלפו השליטים באיסטנבול‪ .‬לאחר מחמוד השני עלה לכס השלטון‬
‫הסולטאן עבד אל־מג'יד (‪ .)1861–1839‬לאחר מותו עלה לסולטנות אחיו עבד אל־‬
‫עזיז (‪ ,)1876–1861‬שיחסו לרפורמות היה נלהב פחות‪ 40.‬רק בלחץ צרפת התחדשו‬
‫הרפורמות‪ .‬בשנת ‪ 1864‬פורסם חוק הווילאייתים‪ ,‬שהסדיר את מנהל המחוזות ושילובם‬
‫של הלא־מוסלמים במועצות‪ 41.‬בשנת ‪ 1868‬אורגנה מחדש מועצת התנט'ימאת ובה‬
‫"מועצת המדינה" ו"המועצה לחוקי צדק"‪ .‬הוקמו גם מוסדות חינוך‪ ,‬ושנה אחר כך‬
‫הונהג חוק האזרחות העות'מאני‪ .‬היה ניסיון לביצוע הח'טי הומאיון של ‪ 1856‬והחלה‬
‫לצאת ה"מג'לה"‪ ,‬קובץ חוקי הצדק (של השריעה) שהוצאתה לאור נמשכה עד ‪.1876‬‬
‫אך למרות הרפורמות המשיכה המדינה העות'מאנית להיות מדינה מוסלמית בהגדרתה‬

‫ובאופייה‪ ,‬ורק תושביה המוסלמים היו חברים מלאים בקהילה הפוליטית שלה‪42.‬‬
‫תמורה חדשה בהרכב החברתי של האוכלוסייה המוסלמית בארץ החלה מסתמנת‬
‫בראשית שנות השישים‪ ,‬עם חדירת צפון־אפריקנים לכפרי הארץ ולעריה‪ .‬ראשיתו‬
‫של סיפור המעשה הוא בהתקוממותו של המנהיג האלג'ירי עבד אל־קאדר‪ ,‬שהרים‬
‫את נס העצמאות בצפון אפריקה‪ ,‬תחילה נגד סולטן מרוקו ואחר כך נגד הצרפתים‬
‫שהשתלטו על אלג'יריה ב־‪ .1830‬לאחר שבהתנגשויותיו הצבאיות הראשונות קצר‬
‫הצלחה‪ ,‬נאלץ עבד אל־קאדר להיכנע לכוח הצרפתי באלג'יריה ב־‪ .1847‬זמן מה הושם‬
‫במאסר במבצר צרפתי‪ ,‬וכשהותר לו לצאת לגלות‪ ,‬בחר את דמשק למקום מושבו‪.‬‬
‫לדמשק הגיע ב־‪ 1852‬עם כמה מלוחמיו האלג'יראים‪ .‬בשנת ‪ 1860‬פרץ אספסוף קנאי‬
‫של דרוזים‪ ,‬ערבים‪ ,‬מוסלמים וכורדים אל הרובע הנוצרי של דמשק‪ ,‬וטבח בהם‪ .‬אף‬
‫שהיה עבד אל־קאדר מוסלמי אדוק‪ ,‬הוא יצא עם לוחמיו אל מול הפורעים וסייע‬

‫להפסקת הפוגרום‪43.‬‬

‫על ראשית הצמיחה העירונית ראו בן־אריה‪ ,‬גילויה‪ ,‬עמ' ‪ .146–144‬וכן להלן בפרק השלישי‪,‬‬ ‫‪ 39‬‬
‫בעיקר בדיון על היישובים העירוניים‪.‬‬ ‫‪ 40‬‬

‫ב־‪ 25‬ביוני ‪ 1861‬מת הסולטן עבד אל־מגיד‪ ,‬ואחיו עבד אל־עזיז התחיל לשמש סולטן והמשיך‬ ‫‪ 41‬‬
‫במדיניות התנט'ימאת ברחבי הפרובינציות‪ .‬אך ההתקדמות בהן לא הייתה רבה‪ .‬על הסולטנים‬ ‫‪4 2‬‬
‫הללו ראו ארליך‪ ,‬מבוא‪ ,‬חטיבה ג‪ ,‬עמ' ‪ .60–46‬ושם‪ ,‬מדור הערכים‪ ,‬עבד אל־מגיד‪ ,‬עמ'‬ ‫‪4 3‬‬

‫‪ ;246–244‬עבד אל־עזיז‪ ,‬עמ' ‪.248–246‬‬
‫על חוק הווילאייתים מ־‪ 1864‬ראו ארליך‪ ,‬מבוא‪ ,‬חטיבה ג‪ ,‬עמ' ‪ .188‬על החוקה העות'מאנית‬
‫של ‪ ,1876‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .191–189‬וראו גם שאו‪ ,‬האימפריה העות'מאנית‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.178–174‬‬

‫בן־אריה‪ ,‬בראי תקופה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,139‬והמקור שם‪.‬‬
‫על טבח הנוצרים בדמשק ראו בדיון על השפעת הח'טי הומאיון‪ ,‬לעיל‪ ,‬הערה ‪.38‬‬