Page 370 - כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה / יהושע בן אריה
P. 370

‫הצהרת בלפור‪ ,‬כיבוש הארץ על ידי הבריטים‪ ,‬הממשל הצבאי‪355 1920–1917 ,‬‬

‫הטילה בריטניה על הקומנדר הוגארת‪ ,‬מראשי המשרד הערבי שבקהיר‪ ,‬להעביר מסר‬
‫לחוסין‪ .‬במסר שלושה חלקים‪( :‬א) הכרזה מטעם בריטניה כי בעלות הברית איתנות‬
‫בדעתן שיש לתת הזדמנות מלאה לערבים להגשים את לאומיותם והדבר יתאפשר‬
‫רק באמצעות איחודם; (ב) יוקם מנהל מיוחד למקומות הקדושים לנצרות‪ ,‬לאסלאם‬
‫וליהדות בארץ־ישראל; (ג) היהודים רוצים לשוב לארץ־ישראל‪ ,‬וכל עוד הדבר יתיישב‬

            ‫עם החירות של האוכלוסייה האחרת לא נראית לבריטים מניעה בעניין‪140.‬‬
‫באותם ימים היו לערבים שלוש טענות נגד ההצהרה‪ .‬הטענה הראשונה הסתמכה‬
‫על מכתבי מק־מהון למלך חוסין‪ ,‬ולפיה לערבים הובטחה מדינה ערבית גדולה‬
‫בסהר הפורה והצהרת בלפור נוגדת לה‪ .‬תומכי ההצהרה טענו כי גודלה של המדינה‬
‫שהובטחה אינו מפורט‪ ,‬ובמכתבים אף כלול משפט הסתייגות שחלקי סוריה השוכנים‬
‫ממערב לדמשק‪ ,‬חומס‪ ,‬חמה וחלב לא ייכללו בהם‪ 141.‬ממשלת לויד ג'ורג' טענה‬
‫שמשפט ההסתייגות המצוין מוציא מתוכה את הארץ הקדושה‪ .‬גם מק־מהון עצמו‬
‫טען אחר כך כי בהבטחותיו לא התכוון לכלול את השטח של ארץ־ישראל‪ 142.‬הטענה‬
‫השנייה הייתה שגם הסיכומים של הסכם סייקס–פיקו עומדים בניגוד להבטחת הצהרת‬
‫בלפור‪ 143.‬מולם עמדה עדותו האישית של סייקס‪ ,‬שטען כי בהסכם צוין במפורש שאזור‬

‫‪ 	140‬על המסר של הוגארת לחוסין ראו ארליך‪ ,‬מבוא‪ ,‬חטיבה ה‪ ,‬עמ' ‪ .233–231‬שם על הסברי‬
‫הבריטים לחוסין ועל הבטחותיהם לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה במילים לעיל‪" :‬רק‬
‫אם תהיה מדיניות מעצמתית מאוחדת"‪ ,‬הכוונה כנראה לצרפת‪ ,‬שלא תמכה בממלכה ערבית‬

                                                                                    ‫אחת גדולה‪.‬‬
‫‪ 	141‬על מסמכי מק־מהון ראו בסוף ספרו של אנטוניוס‪ ,‬התעוררות‪ ,‬נספחים‪ ,‬עמ' ‪:427–413‬‬
‫‪ )1‬חוסין למק־מהון‪ )2 ;14.7.1915 ,‬מק־מהון לחוסין‪ )3 ;30.8.1915 ,‬חוסין למק־מהון‪,‬‬
‫‪ )4 ;9.9.1915‬מק־מהון לחוסין‪ )5 ;24.10.1915 ,‬חוסין למק־מהון‪ )6 ;5.11.1915 ,‬מק־מהון‬

       ‫לחוסין‪ )7 ;13.12.1915 ,‬חוסין למק־מהון‪ )8 ;1.1.1916 ,‬מק־מהון לחוסין‪.30.1.1916 ,‬‬
‫‪ 1	 42‬ב־‪ 23‬ביולי ‪ 1937‬כתב סר הנרי מק־מהון מכתב לעיתון טיימס בלונדון כי במכתביו למלך‬
‫חוסין לא הבטיח לכלול את ארץ־ישראל באזורים שבהם הובטחה עצמאות ערבית‪ ,‬ראו שרת‪,‬‬
‫יומן מדיני‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪ ,545‬הערה ‪ ,10‬והפירוט שם‪ .‬וראו גם דעתו החד־משמעית של הרברט‬
‫סמואל שמכתבי מק־מהון לחוסין לא התכוונו לארץ־ישראל המערבית‪ ,‬אצל סמואל‪ ,‬זיכרונות‪,‬‬
‫עמ' ‪ 172‬ובמיוחד‪ ,‬הרצאה‪ .1935 ,‬שם הוא מפרט שכבר בספר הלבן הראשון מיוני ‪1922‬‬
‫התקבלה דעה זו ומספר גם על ריאיון של פייצל שהתפרסם בעיתון ג'ואיש כרוניקל בלונדון‬
‫שהוא הגיב עליו ומכתב אישי מ־‪ 10.12.1919‬שקיבל מפייצל בקשר לכך‪ .‬וראו על כך גם‬

                                                                   ‫להלן בפרק שמיני‪ ,‬הערה ‪.4‬‬
‫‪ 1	 43‬אנטוניוס בספרו (התעוררות) מביא כמה נספחים נוספים הקשורים לסכסוך היהודי–ערבי‪ ,‬נוסף‬
‫על מכתבי מק־מהון‪ .‬נספח ‪ ,2‬הסכם סייקס–פיקו שהוא קורא לו‪ :‬ההסכם האנגלו–צרפתי–רוסי‪,‬‬
‫אפריל–מאי ‪ ,1916‬עמ' ‪ ;430–428‬נספח ‪ ,3‬תכתובת בין הממשלה הבריטית למלך חג'אז‪,‬‬
‫‪ ,8.2.1918‬עמ' ‪ ;432–431‬נספח ‪ ,4‬ההצהרה לשבעה‪ ,16.6.1918 ,‬עמ' ‪ ;434–433‬נספח ‪,5‬‬
‫ההצהרה האנגלו–צרפתית ‪ ,7.11.18‬עמ' ‪ ;435-436‬נספח ‪ ,6‬הסכם ויצמן–פייצל‪,3.1.1919 ,‬‬
‫עמ' ‪ ;439–437‬נספח ‪ ,7‬החלטות הקונגרס הכללי הסורי‪ ,2.7.1919 ,‬עמ' ‪ ;442–440‬נספח‬
‫‪ ,8‬המלצות ועדת קינג–קריין בהקשר לסוריה־פלשתינה ועיראק‪ ,28.8.1919 ,‬עמ' ‪.458–443‬‬
   365   366   367   368   369   370   371   372   373   374   375