Page 18 - etmol_134

‫הרופא ורעייתו‬
‫על מרומי הכרמל‬

‫אליהו אודבך נולד בגרמניה ב‪ , 1882-‬למד רפואה‪ ,‬היה מפעילי‬
‫ההתאדגנויות היהודיות שם‪ ,‬מדאשוני התנועה הציונית‪ ,‬ושידת בצבא‬
‫הגרמני‪ .‬הוא עלה לארץ עם אשתו דחל בשנת ‪ ,1909‬השתקע בחיפה‪ ,‬שבה‬
‫חיו אז ב‪ 350-‬משפחות יהודיות‪ ,‬דובן ספדדיות‪ ,‬היה הדופא היהודי הראשון‬
‫בחיפה‪ ,‬ממקימי שבונת הדד‪-‬הבדמל‪ ,‬מקבילתה של תל‪-‬אביב בצפון‪ ,‬ומייסדו‬
‫של בית‪-‬החולים היהודי הראשון שם‪ .‬היה רופא בחיפה חמישים שנה‪ ,‬ונפטד‬
‫בשנת ‪ ,1971‬כשהוא בבן תשעים‪ .‬בנוסף על פעילותו הרפואית נודע גם‬
‫בספריו על התנ״ך שהופיעו בגרמנית ובעברית‪.‬‬ ‫שטר המינוי של הנציגים האשכנזים‬
‫מבירים אנו את יוצאי גרמניה‪ ,‬ה״יקים״‪ ,‬שבאו לארץ אחרי עלות היטלר‬
‫לשלטון‪ .‬אולם יהודים מגרמניה עלו לארץ בבד במאה הקודמת‪ ,‬תפסו‬ ‫השטר השלישי הוא מינוי מטעם ראשי‬
‫מקומות נכבדים ב״יישוב הישן״ בירושלים — במו החוקר יהוסף שורץ או‬ ‫הכולל האשכנזי בירושלים לשלמה זלמן‬
‫משה ולך רופאה המפורסם של ירושלים — וביישוב החדש‪ ,‬כמו אדתוד‬ ‫לוין וליואל משה סלומון לטפל בגביית‬
‫דופין ואחדים‪ ,‬ואליהם מצטדף גם אליהו אורבך‪ .‬שנים אחדות לפני פטירתו‬ ‫ההקדשות שבצוואת נסים שמאמה‪ .‬בש­‬
‫פידסם ספד זכרונות על נעודיו ובגדותו בגדמניה ובאדץ ועל ששים שנותיו‬ ‫טר מודיעים ראשי העדה כי מאחר‬
‫בארץ‪ .‬בימים אלה יצא הספר בתרגום עבדי של בנו דניאל אור — ״מארץ‬ ‫שפרנסי הספרדים לא רוצים לשתף אותם‬
‫האב אל ארץ האבות״ — בהוצאת יד בן צבי ומכון ליאו בק‪ .‬וכך מספר‬ ‫בירושה‪ ,‬אף־על־פי שהשר שמאמה היה‬
‫אורבך על יומו הראשון בארץ‪:‬‬ ‫תורם תמיד מחצית לאשכנזים ומחצית‬
‫״‪ ...‬ביום ה‪ 15-‬בספטמבר ‪1909‬‬ ‫לספרדים וכן עשה גם ביושבו בפאריז‬
‫הגענו — אני ורעייתי רחל — אל‬ ‫ובליוורנו‪ ,‬לכן שולחים הם נציגים משל­‬
‫מחוז חפצנו ועלינו בחוף חיפה‪ .‬יום‬
‫עלייתנו התקיים בחומו הבבד של‬ ‫הם לקבל את חלק האשכנזים‪.‬‬
‫הקיץ‪ .‬ביוון שהמטען למגורינו עשוי‬ ‫ההתדיינות בין הצדדים בליוורנו נמש­‬
‫היה להגיע רק בעוד בשבועיים‪,‬‬ ‫כה זמן רב‪ .‬האשכנזים תבעו רבע‬
‫החלטנו להרשות לעצמנו במה ימי‬ ‫מהסכום‪ ,‬משמע ‪ 50‬אלף פראנק‪ ,‬והיור­‬
‫נופש על הברמל‪ .‬באותו זמן הברמל‬ ‫שים סירבו לתת להם כל סכום שהוא‬
‫כמעט שלא היה מיושב‪ ,‬בריחוק רב‬ ‫ונתמכו על‪-‬ידי נציגי הספרדים‪ .‬אלא‬
‫זה מזה ניצבו על ההר רק שבעה‬ ‫שלצד האשכנזים עמד הקונסול הפרוסי‬
‫בתים שהוקמו על‪-‬ידי טמפלרים‬ ‫בליוורנו שפנה למושל העיר ותבע לתת‬
‫גדמנים‪ .‬על אחד מהם‪ ,‬בית הרדג‪,‬‬ ‫לאשכנזים חלק בירושה‪ .‬ההכרעה עמדה‬
‫המליץ לנו משרדה של חברת הספ­‬ ‫להידחות לזמן רב ובינתיים נתעכבו‬
‫נות‪ .‬בשתי ברברות‪ ,‬האחת לנו‬ ‫הכספים ולא הגיעו לירושלים‪ .‬ועל‪-‬כן‬
‫והשניה למטעננו הרב‪ ,‬עלינו לשם‬ ‫החליטו ארבעת השליחים להתפשר‪:‬‬
‫בנסיעה איטית ומפרבת‪ ,‬בדרך חתח­‬ ‫הספרדים הסכימו להקציב לאשכנזים‬
‫תים תלולה ובהפסקות נופש לסוסים‬ ‫חצי מדרישתם‪ 12.5 ,‬אחוז מהירושה‪,‬‬
‫הסחוטים לעייפה‪ .‬הבית ניצב בודד‬ ‫שהם ‪ 25‬אלף פרנק זהב‪ .‬האשכנזים תבעו‬
‫אליהו אורבך ורעייתו רחל‬ ‫ליד דרך הנקראת ביום שדרות‬ ‫יותר ולבסוף הוחלט להכריע בדבר‬
‫בירושלים עצמה‪ ,‬העיקר שהכסף יימסר‬
‫הנשיא‪ .‬ההדדגים היו אנשים די‬ ‫לידי שליחי העיר‪ .‬שני רבנים‪ ,‬אחד ספרדי‬
‫פשוטים‪ ,‬קשישים ומסבידי פנים‪ ,‬במו דוב הטמפלדים‪.‬‬ ‫והשני אשכנזי‪ ,‬נתמנו בוררים ולבסוף‬
‫יום הביפורים הלך וקרב‪ .‬ידעתי שרחל תצטער הרבה אם לא תעשה את‬ ‫קיבלו האשכנזים ‪ 30‬אלף פרנק‪ ,‬שהם ‪15‬‬
‫היום הזה בפדישות ובתפילה‪ .‬למדות חולשתה הקפידה לצום‪ ,‬ואני צמתי‬ ‫אחוז‪ .‬הרבנים פסקו כי את ההוצאות‬
‫עמה‪ .‬לעת בוקר חצינו את הדרך ועברנו בחורשה שביסתה את רבס ההד‪,‬‬ ‫הכרוכות בפרשה‪ ,‬שהגיעו לכדי ‪ 20‬אלף‬
‫ובאן‪ ,‬בבדידות גמורה‪ ,‬התיישבנו בבסאות מרגוע שהבינותי מראש‪.‬‬
‫לפנינו נפרש הנוף הבביר של המפרץ‪ ,‬עבו‪ ,‬הדי הגליל‪ ,‬החדמון והלבנון —‬ ‫פרנק‪ ,‬ישלמו הספרדים‪.‬‬
‫וכך ישבנו שם כל אותו יום עד רדת הערב‪ .‬שעות רבות זימרתי לרעייתי את‬ ‫והכל בא על מקומו בשלום‪ .‬הספרדים‬
‫תפילות יום הביפודים השגודות לי מבית‪ .‬עוד שנים רבות לאחד מכן טענה‬ ‫הקימו ישיבה בשם ״מעשה נימים״‪ ,‬על‬
‫דחל‪ ,‬שמעולם לא חוותה חג כה יפה וקדוש כבאותו יום על מרומי הכרמל‪,‬‬ ‫שם השר‪ ,‬שפירנסה חמישים תלמידים‪,‬‬
‫תחת כיפת השמים ובצל האילנות‪ ,‬וכי מעולם לא חשה עצמה כה קרובה‬ ‫ואילו האשכנזים הקימו ישיבה של עשרה‬
‫לאלוהים כבאותה שעה״‪.‬‬ ‫תלמידי‪-‬חכמים בשם ״סוכת שלום״‪,‬‬

‫מהקרן שהשאיר השר שמאמה‪.‬‬

‫לעיון נוסף‪ :‬סיפורים ירושלמיים ‪-‬‬
‫דב גניחובסקי‪ ,‬הוצאת ״כרטא״‬

‫‪18‬‬