Page 45 - Ha Keter
P. 45
הבהרת מושגים
מהרבה כתבי־יד עבריים שהועתקו ונכרכו באותם הדורות בטבריה ,ובלא ספק —
החשוב המושלם והמקודש מכולם.
הכול יודעים לשם מה צריכים אנו ניקוד ולשם מה צריכים טעמים .אך לשם מה
צריכים מסורה?
אם ניקוד וטעמים צריכים אנו לשם קריאה נכונה ,הרי המסורה דרושה לשם כתיבה
נכונה ; של כל מלה ,כל אות ,כל נקודה וכל טעם ; במקומות שנוהגים על־פי הכלל
ובמקומות שבהם מקובל ומקודש כתיב או כתב ,ניקוד סימן או טעם יוצאים מן הכלל.
דוגמה אחת קטנה להבהרה :המסורת מפרטת 14פסוקים שבהם יש לכתוב את המלה
׳עוד׳ בכתיב חסר :עד; בעשרות פסוקים אחרים יש לכתוב ׳עוד׳ בכתיב מלא .אין כל
הסבר דקדוקי־לשוני לעניין .סופר שיכתוב עד במקום שצריך לכתוב עוד ,או להיפך,
סוטה מנוסח הכתיב של המסורה.
אהרן בן אשר ומשה בן נפתלי שחיו במחצית הראשונה של המאה העשירית נחשבים
לאחרוני בעלי המסורה .המחלוקות בין שיטת בן אשר לשיטת בן נפתלי מרובות ומניינן
מגיע למאות; מרביתן נוגעות לניקוד וטעמים ומיעוטן נוגעות למלים או לאותיות .נוסח
המקרא לפי בן אשר נחשב לנוסח המקובל .והכתר כפי שכבר הוזכר ,נחשב לכתב־היד
המדוייק המובהק והמושלם ביותר של בן אשר.
המסורה ה קטנ ה )מס״ק ,מ״ק( מנוסחת בתכלית הקיצור ונרשמת לצד הטקסט,
משמאלו או מימינו.התיבה המוערת מסומנת בעיגול .המסורה מעירה אם המלה הנדונה
מתאימה או חריגה לעומת מקומות אחרים במקרא .ההערות נרשמות בתכלית הקיצור.
הקיצורים הנפוצים הם ׳ל׳ — לית ,כלומר :מלה זו היא חד פעמית במקרא ואין כמותה ;
אם היא מופיעה במקומות אחרים במקרא — נכתב מניין המקומות — ב׳ ג׳ ד׳ וכד.
׳יתיר׳ או ׳מל׳ הוא סימן לכתיב מלא ; ׳חס ׳ — כתיב חסר .למעשה רוב הערות המסורה
הקטנה מתיחסות לכתיב מלא וחסר.
המסורה הגדו ל ה )מס״ג ,מ״ג( נכתבת בדרך כלל ,ובכתר תמיד ,מעל לטקסט
ומתחתיו .היא מפרטת את מראי המקומות לתופעות המרומזות והנמנות במ״ק .הפירוט
הוא בעייתי ומורכב שכן באותם ימים לא היתה עדיין חלוקה לפרקים ופסוקים .בעוד
אשר במס״ק נמסר רק מספר המקומות שתיבה בצורה מסוימת באה בהם במקרא,
מפרטת מס״ג מקומות אלה בעזרת ׳סימנים׳ או מלות־היכר .המסורה מעירה על כל
תיבה שעלולים לטעות בכתיבתה ,כגון כתיב מלא וחסר ,עם ו׳ החיבור או בלעדיה,
מלות יחם וכיו״ב .המסורה משווה את המלה שבכאן אל כל המלים הזהות והדומות
שבמקרא.
בכתר ,סביב הטקסט המקראי ,מצוי כתב־היד המקורי החשוב ביותר של המסורה
לכל המקרא מתחילתו ועד סופו .מטרתה של המסורה היתה שמירה קפדנית על נוסח
המקרא המדוייק ,על כלליו ועל היוצאים מן הכלל שבו .אוצר המונחים של המסורה
23
