Page 5 - ETMOL_119

‫אולי מעט‪ ,‬אולם זוהי האפשרות‬ ‫הארץ־ישראלית‪ ,‬והיהודית התפוצתית‪ ,‬באמצעות התנועה‬
‫היחידה בפתרון הבעיה הערבית״‪.‬‬ ‫הציונית או הסוכנות היהודית‪ .‬שינויים בחוקה ייתכנו רק‬
‫מלים אלו מעידות‪ ,‬עד כמה דומה‬ ‫ברוב של שלושה רבעים מן הצירים בכל אחד מן הבתים‪.‬‬
‫היתה השקפתם של השניים הן‬ ‫שיטת האיזון הלאומי הלה גם על כוחות הביטחון ‪-‬הצבא‬
‫בכל הנוגע למדיניות המכוונת‬ ‫‪ -‬שבהם תלה ז׳בוטינסקי את הערובה הריאלית לקיום‬
‫כלפי העתיד ‪-‬והן לפוליטיקה של‬ ‫זכויות היהודים בארץ־ישראל‪ .‬על כן גרס‪ ,‬כי הצבא‬
‫ההווה‪ ,‬גם בשיחותיו עם המנהיגים‬ ‫והמשטרה‪ ,‬שיהיו תחת פיקוד בריטי‪ ,‬יורכבו גם הם על־פי‬
‫הערבים השתמש וייצמן בהגדרות‬ ‫העיקרון הפאריטטי‪ .‬אלא שבארץ־ישראל המערבלת ימוקמו‬
‫ובביטויים המופיעים בתזכירים‬ ‫שלושה רבעים מן היחידות היהודיות‪ ,‬ואילו בעבר־הירדן ‪-‬‬
‫שהגיש ז׳בוטינטקי להנהלה‬
‫בלונדון‪ ,‬אולם וייצמן שינה את‬ ‫אותו מספר של יחידות ערביות‪.‬‬
‫סדר שלביה של תכנית ז׳בוטינסקי‪.‬‬ ‫כמו בתכניתו מלפני ארבע שנים‪ ,‬בסיסה של חוקה‬
‫זה ראה את ההסדר הפדרטיבי‬ ‫מורכבת זו היא החברה הדו־לאומית המאורגנת במסגרות‬
‫כשלב ראשון‪ ,‬ואילו וייצמן דחה‬ ‫אוטונומיות‪ .‬ההפרדה בין האוטונומיות היתה אמורה להיות‬
‫לעתיד לבוא את חזון הדגם‬ ‫בתחומי החינוך‪ ,‬השירותים הדתיים‪ ,‬הסיוע החברתי‪ ,‬וגם‬
‫השווייצרי ולעומת זה‪ ,‬הוא ניסה‬ ‫המשפט‪ .‬לפי התוכנית‪ ,‬בנושא התרבותי שווה זכותם של‬
‫לקדם את רעין הקונפדרציה חיים וייצמן ‪ -‬רישום מאת מרשל ינקו‬ ‫הערבים ושל היהודים בכל מצב שהוא‪ .‬לעומת זה‪ ,‬במישור‬
‫המדיני‪ ,‬על־פי הפירוש שהוא נתן ל׳׳הצהרת בלפור׳‪ ,‬נוצר‬
‫האזורית‪.‬‬ ‫אי־שוויון מהותי במעמדם של שני העמים‪ ,‬לפי השקפה זו‬
‫הפך ז׳בוטינסקי את העם היהודי‪ ,‬באמצעות מוסדות התנועה‬
‫סופה של התוכנית‬ ‫הציונית‪ ,‬לבעלים של הארץ‪ .‬האיזון המדיני שהציע בניהול‬
‫המדינה‪ ,‬בדמות מבנה שלטון דו־לאומי ופאריטטי‪ ,‬לא היה‬
‫אבל תכנית וייצמן־ז׳כוטינסקי לא האריכה ימים‪ .‬בשנת‬ ‫אפוא אלא פתרון זמני לתקופה של ההתיישבות היהודית‬
‫‪ 1924‬נשתנו התנאים המדיניים‪ ,‬ואלה דחקו את רעיון‬
‫הקונפדרציה לפינה רחוקה בתודעה המדינית במזרח־התיכון‪.‬‬ ‫ההמונית בארץ־ישראל‪.‬‬
‫סילוקו של ראש משפחת ההאשמים‪ ,‬חוסיין‪ ,‬ממכה‪ ,‬המית‬ ‫בהנהלה הציונית בלונדון נתקלה התכנית בקבלת פנים‬
‫כשלכ זה את התכנית כקרכ המנהיגים הערכים‪ .‬ומן הכהינה‬ ‫צוננת‪ ,‬כל חברי ההנהלה הביעו הסתייגות ממנה‪.‬‬
‫היהודית‪ ,‬ראשיתה של העלייה הרכיעית כישרה‪ ,‬כי התנועה‬ ‫במסמך שהגיש להנהלה‪ ,‬לאחר שדנה בתכניתו‪ ,‬טען‬
‫הציונית יצאה מן המשכר שנקלעה אליו כסוף העלייה‬
‫השלישית‪ .‬המוני היהודים‪ ,‬שהחלו להגיע לארץ־ישראל‪,‬‬ ‫ז׳בוטינסקי בלהט כלפי מתנגדיו‪:‬‬
‫נטעו את התקווה‪ ,‬כפעם הראשונה לאחר ״הצהרת כלפור״‪,‬‬ ‫״מנקודת מבט כללית אני חייב להזהיר את ההנהלה מפני‬
‫להיווצרותו של רוכ יהודי כארץ־ישראל‪ .‬תקווה זו יחד עם‬ ‫ההנחה התמימה כי שאיפתם של הערבים לשמור על‬
‫העובדה‪ ,‬שהערבים לא הגיבו במחאה אלימה על עלייה זו‪,‬‬ ‫ארץ־ישראל כארצם תשותק על־ידי אמצעים כמו סובסידיות‪,‬‬
‫הפכו את שאלות המשטר העתידי בארץ־ישראל לשאלות‬ ‫יתרונות כלכליים‪ ,‬או שוחד‪ .‬הבוז כלפי ערביי ארץ־ישראל‬
‫שאינן דחופות מן הכהינה היהודית ‪-‬ולא חשוכות מן‬ ‫הטמון בתכניות כאלה הוא בלתי־מוצדק לחלוטין‪ .‬הערבי‬
‫מפגר במובן התרבותי‪ ,‬אולם הפטריוטיזם הטבעי שלו הוא‬
‫הכהינה הכלל־ערבית‪.‬‬ ‫טהור ואצילי כמו זה שלנו‪ ,‬ואינו ניתן למקנה‪ .‬הוא ניתן‬
‫לריסון רק באותו הכוח אשר בפניו גם אומות מתקדמות‬
‫אין לשכוח גם את העובדה‪ ,‬כי כשנת ‪ 1923‬פרש‬ ‫יותר נאלצות לפעמים להרכין את ראשן ‪ -‬בכוח עליון‪.‬‬
‫דבוטינסקי מן ההנהלה הציונית והיה לראש האופוזיציה‬ ‫במקרה שלנו הכוח העליון יהיה מצוי בתוך מבנה מיוחד של‬
‫הרוויזיוניסטית למדיניותו של וייצמן‪ ,‬ומאז לא חזר לדון‬ ‫הרשות המבצעת‪ ,‬המחוקקת והצבאית‪ ,‬מבנה שיהיה מובטח‬
‫בהסדרים פדרטיביים וקונפדרטיביים לשאלת ארץ־ישראל‪.‬‬
‫ז׳בוטינסקי ותנועתו בחרו מאז ללכת בדרך מדינית‪ ,‬אשר‬ ‫ומוגן באמצעות המנדט״‪.‬‬
‫מצד אחד היתה מוכנה להגיע אל סף העימות המדיני הגלוי‬
‫עם בריטניה‪ ,‬ומן הצד האחר הניחה‪ ,‬כי אין מנוס מן ההכרעה‬ ‫וייצמן תומך‬
‫בכוח בסיכסוך היהודי־ערבי‪ ,‬אולם מסתבר כי ז׳בוטינסקי לא‬
‫הצעותיו של ז׳בוטינסקי‪ ,‬ובייחוד השמועה על מגעים בין‬
‫נואש לחלוטין מהעקרונות הפדרליים‪.‬‬ ‫וייצמן לבין האמיר עבדאללה‪ ,‬עוררו דאגה והתנגדות גם‬
‫הצעות לפתרונות פדרליים שונים ושלטון משותף בצורות‬
‫בארץ־ישראל הועלו מאז על־ידי אישים ומנהיגים יהודים‬ ‫בארץ־ישראל‪.‬‬
‫רבים‪ .‬לכולם היה יסוד משותף ‪ -‬אי ויתור על עליה שתביא‬ ‫בישיבת הוועד הלאומי‪ ,‬בנוכחותו של וייצמן‪ ,‬בראשית‬
‫לבסוף לרוב יהודי בארץ־ישראל‪ .‬בין מעלי ההצעות היו‬ ‫שנת ‪ ,1923‬הושמעו אותן ההסתייגויות כמו בהנהלה הציונית‬
‫שלמה קפלנסקי‪ ,‬ממנהיגי אחדות־העבודה‪ ,‬דוד בן־גוריון‪,‬‬ ‫כלונדון‪ .‬אולם מסתכר‪ ,‬כי בין וייצמן לז׳בוטינסקי היתה‬
‫ומרדכי בנטוב ותנועתו השומר־הצעיר‪ ,‬גם זאב ז׳בוטינסקי‬ ‫הסכמה ואף נוצרו כיניהם שיתוף פעולה וחלוקת עכודה‪.‬‬
‫חידש את חרעיון חפדרלי כיסוד בחוקתה של המדינה‬ ‫וייצמן ניהל את המגעים הדיפלומטיים עם הנציכ העליון‬
‫היהודית בספר שהוציא לאוד ב־‪ 1940‬כמה חודשים לפני‬ ‫הרברט סמואל ועם האמיר עכדאללה‪ ,‬לפי תוכנית ז׳כוטינסקי‬
‫מותו ״חזית המלחמה של העם היהודי״‪ ,‬ציין כי ״בכל קאבינט‬ ‫היה עכדאללה עשוי להיות נשיא הפדרציה‪ ,‬ווייצמן ‪-‬‬
‫שבו ישמש יהודי כראש ממשלה יהיה סגנו ערבי וכן להיפף׳‪.‬‬ ‫ראש־הממשלה‪ ,‬ואילו ז׳כוטינסקי נטל על עצמו את התפקיד‬
‫לכל קיבוץ לאומי‪ ,‬יהודי או ערבי‪ ,‬תהיה אוטונומיה דתית‬
‫וחינוכית וכל לאום יבחר ״אסיפת נבחרים לאומית משלו‪,‬‬ ‫של מנסח התכנית ומגכש רעיונותיה‪,‬‬
‫שתהיה זכאית להוציא פקודות ולהטיל מסים בתחומי‬ ‫מכחינתו של וייצמן‪ ,‬רעיון הקונפדרציה המזרח־תיכונית‬
‫היה מעין מתן הזדמנות נוספת למימוש החוזה‪ ,‬שהוא חתם‬
‫האבטונומיה שלף׳‪.‬‬ ‫עליו עם המלך פייצל בשנת ‪ 1918‬שכלל את תמיכת התנועה‬
‫הציונית ברעיון הקונפדרציה הערבית האזורית תמורת‬
‫לעיון נוסף‪ :‬״מדיניות ודמיון״ ‪ -‬י‪ .‬גורני‪ ,‬בהוצאת יד‬ ‫הכרתם של הערבים בזכותו של העם היהודי על ארץ־ישראל‪,‬‬
‫ורשותו להקים בה מדינה משלו‪ ,‬אשר בבוא העת תצטרף‬
‫בךצבי והספריה הציונית‪.‬‬ ‫כחברה לאירגון האזורי‪ ,‬אמנם הוא לא השלה את עצמו‬
‫באשר למעשיותו של הרעיון וסבר‪ ,‬כי ״כל הדכר הזה דמיוני‬