Page 7 - ETMOL_119

‫ממערכת המים הרגילה של העיר‪.‬‬
‫בבתי־המרחץ הגדולים והמרווחים‪,‬‬
‫שהיו נתונים באפלולית קרירה‬

‫ומרגיעה‪ ,‬״בילו״ תושבי ירושלים שעות‬
‫רבות של מנוחה ומרגוע‪ .‬עתותיהם היו‬
‫בידיהם‪ .‬הם התרחצו בשובה ונחת‪,‬‬
‫ולאחר שעלו מן הרחצה‪ ,‬השתרעו על‬
‫ספות וכורסאות‪ ,‬בילו את הזמן שלאחר‬
‫הרחצה בלגימת קפה מהביל‪ ,‬בשתית‬
‫לימונדה קרה‪ ,‬ובאכילת פירות ודברי‬
‫מאפח‪ ,‬תוך שגילגלו שיחות בינם לבין‬

‫עצמם‪.‬‬

‫בילוי של יום ששי‬

‫את העצם הנקועה למקומה באמנות‬ ‫מימין ‪ -‬הכניסה ל״חמאם אל עין‬ ‫שעות הרחצה היו נפרדות לגברים‬
‫רבה‪ ,‬וזאת לאחר שבבית־החולים‬ ‫ונשים‪ .‬הגברים התרחצו לפני הצהרים‬
‫וואלאך התיאשו מהטיפול ברגל‪ .‬איש‬ ‫על בללי הטבילה ומצוותיה‪ .‬בבל אחד‬ ‫ואילו הנשים סרו למרחצאות אחרי‬
‫ירושלים ד׳ר מג׳רו מספר כי בשנות‬ ‫מהם היתה בלנית‪ ,‬אשה‪ ,‬בקיאה במצוות‬ ‫הצהרים ואלה לא פגשו באלה בבואם‬
‫ה־‪ ,20‬כאשר למישהו אירעה תאונה‬ ‫הטבילה‪ ,‬שהדריכה את הנשים‪ ,‬ובייחוד‬ ‫ובצאתם‪ .‬המבקרים היהודים‬
‫והיה חשש לנקע‪ ,‬היו מזמינים את החג׳‬ ‫את הכלות הצעירות‪ ,‬בבללי הטבילה‪.‬‬ ‫במרחצאות היו בעיקר ספרדים ובני‬
‫דאוד‪ ,‬בעל־חמרחץ ״חמאם אל עין״‬ ‫במרחץ ״חמאם אל עין״ למשל‪ ,‬שימשה‬ ‫עדות המזרח‪ .‬היהודים האשכנזים‬
‫במדריכה מירקאדה די דאסח‪ ,‬אשתו‬ ‫העדיפו להתרחץ בבתי־המרחץ‬
‫והוא היה ״מישר׳ את הנקע‪.‬‬ ‫של מורנו דאסה הקצב‪ .‬ואילו על‬ ‫הסמוכים לבית־הכנסת ״החורבה״‪,‬‬
‫בית־המרחץ היה אולם גדול‪ ,‬שעליו‬ ‫בית־חמרחץ ״אל בטראק״‪ ,‬היתח חזקה‬ ‫ולבית־הכנסת ״ניסן בק״‪ .‬בתי־מרחץ‬
‫מתנשאת ביפה עגולה בגובה של ‪5-4‬‬ ‫למשפחת זמרו‪ ,‬וכמדריכות שימשו‬
‫מטרים‪ .‬בחלל האולם היו תלויות מגבות‬ ‫רינח ורבקח זמרו‪ .‬מדריכות ישישות‬ ‫אלה לא הצטיינו בנקיונם ובאווירה‬
‫גדולות‪ .‬חדרי חרחצח חיו אטומים‪,‬‬ ‫אלו לימדו ביצד לנחוג בדיני הטבילח‪,‬‬ ‫הרוגעת של בתי־המרחץ הערביים‪.‬‬
‫ומסביב‪ ,‬בביפות חתקרה‪ ,‬נמצאו חורים‬ ‫מה לבקש ולהתפלל ומה לברך‪.‬‬ ‫כפי שנמסר‪ ,‬מתוך ארבעת‬
‫עגולים לאיוורור‪ .‬ליד בל קיר חיתה‬ ‫בתי״המרחץ הצטיין ״חמאם אל סיתנה‬
‫בריכה קטנח‪ ,‬שלתובה זרמו מים חמים‬ ‫זריזות הבלגים‬ ‫מרים״ בנקיונו ובסדריו‪ .‬בית־מרחץ זה‪,‬‬
‫מתוך חור שבקיר‪ .‬המתרחץ ישב על‬ ‫באמור‪ ,‬ניצב ליד שער האריות‪ ,‬קרוב‬
‫רצפת האבן ליד הבריכה‪ ,‬שאב מתוכח‬ ‫הבלנים בבתי־המרחצאות היו זריזים‬ ‫לבית־הספר ״אל צלאחיה״‪ ,‬בית־מדרש‬
‫מים בבלי של פח‪ ,‬שפך אותם על גופו‬ ‫באומנותם‪ .‬כפי המסופר‪ ,‬בלן מרחץ‬ ‫ללימודי דת האיסלם‪ ,‬שהוקם על־ידי‬
‫וחתרחץ בסבון ובספוג‪ .‬אחרי הרחיצה‬ ‫״אל עין״ היה נוטל מגבות גדולות‪,‬‬ ‫צלאח א־דין אל־איובי‪ ,‬ונמסר במתנה‬
‫נבנס האיש לחדר חהזעה‪ ,‬ישב רגעים‬ ‫זורקן למעלה אל התקרה‪ ,‬והן היו‬ ‫על־ידי ממשלת תורכיח‪ ,‬במחצית המאה‬
‫מספר על איצטבה של אבן וספג לתוך‬ ‫״נוחתות״ על גבי החבלים‪ ,‬שהיו‬ ‫ח־‪ ,19‬לנפוליאון חשלישי‪ ,‬כדי שישמש‬
‫עורו את האדים המרעננים‪ ,‬עד שבא‬ ‫מתוחים מקיר אל קיר‪ ,‬לשם ייבוש‬ ‫בית־מדרש לפרחי בחונה של בני חעדח‬
‫הבלן‪ ,‬עטפו במגבת גדולה וליווהו‬
‫לאולם המרווח‪ .‬שם שכב על הספה‬ ‫בבית־המרחץ‪.‬‬ ‫חיוונית־קתולית‪.‬‬
‫הרבה ונהנה ממנוחה שלמה‪ .‬ברצותו‬ ‫איטה ילין בספרח ״לצאצאי״‪ ,‬מספרת‬ ‫בימי ששי חיו כמובן מבקרים יחודים‬
‫כי בבית־המרחץ‪ ,‬מעל לאצטבאות‪,‬‬ ‫רבים בבתי־המרחץ‪ .‬אריח שושן‪,‬‬
‫היה מזמין בוסית קפה ונרגילה‪.‬‬ ‫נמשכו חבלים מקיר אל קיר במלוא חלל‬ ‫מוותיקי העיר‪ ,‬מספר כי בערב שבת חיו‬
‫האולם כדי לתלות עליהם את סדיני‬ ‫באים לפני חצהרים למרחץ ‪ -‬״פני‬
‫קפה ונרגילה‬ ‫הרחצה שהיו מתנגבים בהם‪ .‬את‬ ‫חעיר״‪ ,‬רבנים‪ ,‬דיינים ושאר ״כלי‬
‫הסדינים היו זורקים הבלנים אל‬ ‫קודש״‪ .‬בשעות אחרי־הצחרים באו‬
‫איש ירושלים‪ ,‬הפרופ׳ יוסף יואל‬ ‫חחבלים בחריצות‪ ,‬ובקנים ארובים היו‬ ‫בעלי־חמלאבה והשבירים והתרחצו‬
‫ריבלין‪ ,‬סיפר בי חסידים ומדקדקים‬ ‫מיישרים אותם‪ ,‬ומורידים אותם אחרי‬ ‫במהירות בדי לא לחלל חס־ושלום את‬
‫במצוות לא היו משתמשים ב״חמאם אל‬ ‫אשר נוגבו‪ .‬החבלים חיו משמשים רק‬ ‫קדושת השבת‪ .‬בתוך ההמולה הגדולה‬
‫עין״‪ ,‬כיוון שלדבריהם הוא נמצא‬ ‫את הגברים שהתעטפו והתנגבו‬ ‫נשמעו קולות הדוברים והפרשנים‬
‫בגבולות הר הבית‪ ,‬ואסור ליהודי‬ ‫בסדינים של בית־המרחץ‪ ,‬אבל הנשים‬ ‫המנתחים ומדווחים בל מה שנשמע‬
‫שידרוך בו‪ ,‬כל עוד אין ״אפר פרה‬ ‫היו מביאות אתן את צרכי המרחץ‬ ‫בירושלים ב״בוללים״ בין הגבאים‪,‬‬
‫חזנים או במשרדי ה״חברה קדישא״‪.‬‬
‫אדומה״ המטהר טמאים‪.‬‬ ‫ארוזים בחבילות‪.‬‬ ‫מאחר שבמקום זח אסור לעסוק בדברי‬
‫פרופ׳ ריבלין סיפר עוד בזכרונותיו‪,‬‬ ‫מלבד העזרח במרחץ עצמו‪ ,‬חיו‬ ‫תורח‪ ,‬סיפרו בחדשות וקצת ברכילות‬
‫כי בתקופה התורכית היתה הרחצה‬ ‫חבלנים מומחים גם ב״קביעת עצמות״‪.‬‬ ‫ובמובן גם בענייני חפוליטיקה חבללית‬
‫וההזעה בבתי־המרחץ מן התענוגות‬ ‫יעקב יהושע מספר מפי מר קטריבס‪,‬‬ ‫על השלטון התורבי ומה שקורה‬
‫המעטים‪ ,‬שהיה אדם בירושלים יכול‬ ‫מוותיקי ירושלים‪ ,‬בי משנקעה רגלה‬
‫ליהנות מהם בעת ההיא‪ .‬הוא מתאר את‬ ‫של בלתו‪ ,‬ימים ספורים לאחר‬ ‫באירופה הרחוקה‪.‬‬
‫נישואיהם‪ ,‬הזמין את הבלן והוא החזיר‬ ‫הנשים היהודיות העדיפו בדרך כלל‬
‫את בית־המרחץ ״חמאם אל עיך‪.‬‬

‫היהודים האשכנזים כינו מרחץ זה‬
‫ביידיש ‪ -‬״דיא טערקישע באד׳ ‪-‬‬
‫שפרושו הוא בית־המרחץ התורבי‪.‬‬
‫בבתי־המרחצאות האלה דאגו לשמור‬