Page 171 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 171
מוצא
תמונת דוד שבמקרא ,פסיפס עתיר גוונים ובני גוונים ,צמח ונתגבש בתהליך של
יצירה שהשתרע על פני מאות בשנים .אף שדוד הוא בעליל גיבור ספרנו הצנוע,
יש לשאול אם הוא גם גיבורם של סיפורי המקרא ,המעבירים את תולדות חייו
עד עינינו ,שהרי חייו של דוד אינם אלא קטע על קו ,על ציר הזמן ,והם שזורים
בתולדות שאול ושמואל מבאן ובתולדות שלמה מבאן .יתרה מזאת :העדר
סיפור לידתו של דוד מעיד בי לא הדחף הביוגרפי ,לא הרצון לספר קורות חיים
מלידה עד מוות ,הוא שהפעיל והפעים את בעלי המקרא .חיי דוד הם רק פרק
בספר תולדות ישראל ,ושמא בספר תולדות אלוהי ישראל .דמות אדם שנברא
בצלם אינה יכולה להאפיל בספר התנ״ך על דמות בוראה; מערבת היחסים
שבין דוד ואלוהיו — ולמעשה בין אלוהי ישראל ודוד בחירו — מערכת יחסים
הלובשת צורה ופושטת צורה ,היודעת עליות ומורדות ,היא הניצבת במרכז
התמונה ,והיא היא הסיפור בולו.
דמות דוד שבמקרא ,העולה לנו מסכום כל רכיביה ,מעידה כי לא יד תועמלנים
הנוטלים שכרם משלם מקופת הממלכה ציירה את קלסתר פניו של המלך;
אמת ,פה ושם ניכר מאמץ להצדיק אותו ,להסיר צל המקדיר את שמיו)כגון
הרחקת החשד שמא היתה לו יד בביעור בית שאול( ,אך ברי כי בעיצוב קורותיו
עלי ספר נשמר האיזון הנבון בין צל ואור ,בין שבח לביקורת.
דוד זוכר ,בדרך כלל ,את ה ,ונושא את עיניו למרום; הוא לא יפגע בשאול,
במשיח ה ;,הוא לא ירד למלחמה מבלי לשאול תחילה באלוהיו; אפילו את
משפטו של שמעי בן גרא יותיר ביד האלוהים .אך פה ושם ,ברגעים של נמיכות
הנפש ,טחות עיניו של דוד מראות את אלוהיו :נוח לו בתהילת הנשים ,באילו
כוחו ועוצם ידו הם שהושיעו אותו מיד הפלישתי; גם בבורחו אל חצר אביש
אין הוא שואל באלוהיו ובוטח בעצמו ובחרב גלית שעמו; ואפילו כאשר הוא
עושה לשם אלוהיו ומבקש להעלות את ארונו לעיר דוד ,הוא נמנע משאול בה/
כאילו אך בחפצו שלו תלויה הצלחתו .במקרים אלו ובאחרים לומד דוד לקח,
והקורא לומד יחד עמו .לו היה דוד טהור וזך ,לא היה צורך וטעם ללמדו פרק
בהלכות אמונה ,וכך היה השיעור נמנע גם מן הקורא .לכאורה פרדוקס לפנינו,
אך דמות מושלמת אינה יכולה בשום פנים ואופן להוות דגם לחיקוי ,הן משום
170
