Page 166 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 166
ד ו ד ב נ ב ו א ו ת ש ל ע ת י ד ל ב ו א 165
הנביא את ה״גזע״ — עץ שעדעו ענפיו — ואז חוזר הוא אל ימים ראשונים ,אל
השורשים ,ומדבר ב״נצר״ ,בנטיעה טרייה וצעירה שממנה ישוב העץ היבש
לפרות .גם פסוק י החותם את הנבואה שב ומזכיר את השורש :״והיה ביום
ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גויים ידרושו והיתה מנחתו כבוד״.
מכיוון שדוד רחק במידת מה מן האידיאל יש לחזור אל אבי־הבית ,אל ״גזע
ישי״ ,ואפילו אל ״שורש ישי״ בדי להוציא ממנו ,בזו הפעם ,את המלך הרצוי.
רק י צ י ץ החוטר מן הגזע ,וכבר תנוח עליו הרוח — כפי שנחה ״רוח ה׳״ על דוד
הנער משעה שנמשח למלך )שמ״א טז,יג( ,״רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה
רוח דעת ויראת ה,״)ישעיה יא,ב( ,והיא שתנחה את המלך במעגלות המשפט
והצדק :״ולא למראה עיניו ישפוט...״ )שם( — שלא כשמואל ,שבו נזף ה,
בסיפור משיחת דוד במילים ״...כי האדם יראה לעינים וה ,יראה ללבב״)שמ״א
טז,ז(.
משפט הצדק של המלך ,החוטר מגזע ישי ,ישיב את העולם אל ימות גן העדן,
אל שלום אמת בין כל דרי הארץ :״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ...״)פס,
ו( ,ואף הנחש שבעדן אינו אלא חיית מחמד :״ושיעשע יונק על חור פתן ועל
מאורת צפעוני גמול ידו הדה״)פס ,ח( .החיות שבגן — הר קדשו של ה /בארץ
ישראל)פס׳ ט( ,מסורות כולן בידו של רועה נאמן :״ונער קטון נוהג בם״)פס ,ו(,
ואף באן נטל הנביא רביב מדמותו של דוד ,הרועה את צאן אביו ,וצייר על פיו
דמות של מושל אידיאלי בעולם אידילי ואידיאלי.
שלטונו של ״שורש ישי״ מכוחה של רוח אלוהיו ,שהיא ״רוח דעת ויראת ה,״
)פס ,ב( ,יציף תבל ומלואה ב״דעה את ה׳ כמים לים מכסים״)פס׳ ט( ,וכל הגויים
יבקשו את הדרכתו :״אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד״)פס ,י(.
נבואת ישעיהו משיבה אותנו אל אביו של דוד ,אל ישי; נבואת מיכה אינה
מסתפקת בחזרה אליו ומרחיקה אל עבר רחוק יותר :״אסף אאסוף יעקב כולך
קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר בתוך הדברו תהימנה
מאדם .עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו .ויעבור מלכם לפניהם
וה׳ בראשם״)ב,יב־יג( .נבואת גאולה זו מדברת הן באלוהי ישראל והן במלכם.
ה ,הוא הדובר על איסוף צאנו־עמו)פס ,יב( ,ובראש פסוק יג סותם הכתוב ואינו
מפרש אם ״הפורץ״ :הוא ה ,או שמא מלך בשר ודם .בהמשך ,על כל פנים,
נוצרת משוואה בין ״הפורץ לפניהם״ לבין ״מלכם לפניהם״ ,ומכאן שהפורץ
הוא המלך המתואר כמי שהולך בראש העדר ומפלס את דרכו .המלך מכונה
, /פ ו ^ ,בראש ובראשונה על שום פריצת גדר המכלאה והיציאה בראש העדר,
הוא העם הרב ,לעבר יעדם .אך לבינוי טעם נוסף ־־ והוא אף רומז לזהותו
האנושית של המלך :המלך הוא מצאצאיו של פ pבן יהודה )בראשית לח,כז־
ל( ,אביו של בית דוד .סיום הנבואה ,יש בו כדי להפתיע :״ויעבור מלכם לפניהם
