Page 161 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 161
פרק ש נ י ב ו ־ ע ש ר 160
במסורת הבתר־מקראית מתעצם עוד יותר זיהויו של דוד עם מחבר המזמורים.
במגילת המזמורים מקומראן ,שהוזכרה לעיל ,מופיע קולופון וזה לשונו :״ויהי
דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש וסופר ונבון ותמים בכל דרכיו לפני אל
ואנשים ויתן לו ה ,רוח נבונה ואורה ויכתוב תהילים שלושת אלפים ושש מאות
ושיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכל יום ויום לכל ימי השנה ארבעה
וששים ושלוש מאות ...כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון /וניכר
כי דברים אלה נכתבו ברוח הסיכום על יצירתו הרוחנית של שלמה בספר
מלכים :״וידבר שלושת אלפים משל ויהי שירו חמישה ואלף) ,,...מל״א ה ,יב־
יג( ,בחינת ״מעשה בנים סימן לאבות /,לבל תתגמד דמות האב אל מול דמות
בנו.
גם בן סירא מדגיש ב״שבח אבות עולם ,,שלו את חלקו של דוד ביצירה
המזמורית :״בבל מעשהו נתן הודות לאל עליון בדבר כבוד .בכל לבו אהב
עושהו ובכל יום היללו תמיד .נגינות שיר לפני מזבח וקול מזמור בנבלים תיקן,,
)מז,יא־יג(.
חז״ל מיסדו את המסורת בדבר חיבור הספר על ידי דוד :״היה רבי מאיר אומר
כל תושבחות האמורות בספר תהילים כולן דוד אמרן) ,,בבלי פסחים קיז ע״א(,
ועוד :״דוד כתב ספר תהילים על ידי עשרה זקנים ,על ידי אדם הראשון ,על ידי
מלכיצדק ועל ידי אברהם ועל ידי משה ועל ידי הימן ועל ידי ידותון ועל ידי
אסף ועל ידי שלושת בני קרח) ,,בבלי בבא בתרא יד ע״ב(.
כידוע נחלק ספר תהילים לחמישה חלקים )פרקים א־מא; מב־עב; עג־פט; צ־
קו; קז־נ( .החלוקה מצוינת על ידי פסוקי הלל המסיימים כל חלק וחלק )פרק קנ
משמש כפסוקי הלל לספר החמישי ולספר תהילים כולו( .דומה שהחלוקה
נתקיימה כבר בימיו של בעל דברי־הימים שבו מצוטטים פסוקי ההלל של
החלק הרביעי)דה״א טז,לה־לו( .קרוב לוודאי שהחלוקה לחמישה ספרים נובעת
מן השאיפה )המאוחרת יחסית( לדמות את דוד למשה ,שלו מיוחסים חמישה
חומשי תורה ,וכדברי המדרש :״משה נתן חמישה חומשי תורה לישראל ודוד
נתן חמישה ספרים שבתהילים לישראל) ,,מדרש תהילים א,ב( .באותו מדרש גם
נאמר :״מי נעים זמירותיהן של ישראלי דוד בן ישי״)א,ו( .הכינוי ״נעים זמירות
ישראל״ מופיע במקרא ככינוי לדוד ב״דברי דוד האחרונים״ :״...משיח אלהי
יעקב ונעים זמירות ישראל״)שמ״ב כג,א( .בין אם כוונת הביטוי לציין שדוד הוא
אהובם של מזמרי זמירות בישראל ,ובין אם הוא מציין כי דוד הוא האהוב שבין
מזמרי הזמירות בישראל ,כינוי זה דבק לאהבה בנער המנגן מבית לחם ,שהיה
במסורת ישראל למלך שנשמת אמן לו ,מוסיקאי ומשורר רגיש בעל תודעה
דתית עמוקה ,המתפלל הגדול ,בעל התהילים.
