Page 157 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 157

‫פרק ש נ י ב ו ־ ע ש ר‬  ‫‪156‬‬

‫מעניין בי הספר החיצוני קדמוניות המקרא מדבר בעונשו של דואג‪ :‬״ועל דואג‬
‫הסורי )בעקבות הגירסה ״ארמי״ תחת ״אדמי״‪/‬״אדומי״ המתועדת בתרגום‬
‫השבעים( אמר ה‪ :,‬הנה ימים באים ותבוא תולעת אש על לשונו ותמוגגהו‪...‬״‬
‫)סג‪,‬ד( — עונש הולם על הכתוב במזמור‪ :‬״לשונך כתער מלוטש עשה רמיה״‬
‫)פס‪ ,‬ד(‪ ,‬מה שמעיד כי בעל קדמוניות המקרא כבר היה מודע לזיקת המזמור‬
‫לסיפורנו‪ .‬ענישה בתולעת אש נובעת‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬מן הכתוב בישעיה סו‪,‬כד‪:‬‬
‫״כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר״‪) .‬על ענישה‬
‫בתולעת בשל הוצאת לשון הרע ראה גם בתרגום המיוחס ליונתן לבמדבר יד‪,‬לז‬
‫ובדומה בבבלי סוטה לה ע״א‪ (.‬הצגת לשונו של דואג כתער מלוטש מעוררת את‬
‫זכר הריגתם של הכהנים בחרבו של דואג — בלשונו גזר את עונשם‪ ,‬ובחרבו‬

                                                                                   ‫הוציאו אל הפועל‪.‬‬

‫בניגוד להצגתו השלילית של דואג מוצג דוד במזמור זה על דרך החיוב‪ :‬דוד‬
‫שלא בא לבית ה‪ ,‬בנוב בנקיון כפיים‪ ,‬לא דיבר אמת כשאמר לכהן כי בשליחות‬
‫המלך הוא הולך )שמ״א בא‪,‬ט(‪ ,‬מאופיין במזמור כמי שלבו יוצא אל בית‬
‫האלוהים וכמי ששם את בטחונו בה‪ :,‬״ואני כזית רענן בבית אלהים בטחתי‬
‫בחסד אלהים עולם ועד״)פס‪ ,‬י(‪ .‬המזמור מנקה איפוא את דוד מחטא‪ ,‬מרשיע‬

                        ‫ומעניש את דואג‪ ,‬ומקנה לסיפור מימד דתי חיובי החסר בו‪.‬‬

‫מזמור נד‪ :‬״למנצח בנגינות משכיל לדוד‪ .‬בבוא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד‬
‫מסתתר עמנו״‪ .‬הכותרת קושרת את המזמור עם שני סיפורים בספר שמואל‪:‬‬
‫״ויעלו זיפים אל שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר עמנו״)שמ״א בג‪,‬יט(‪,‬‬
‫״ויבאו הזיפים אל שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר‪...‬״ )בו‪,‬א ]בכמה‬
‫כתבי־יד נוספה מילת ״עמנו״‪ ,‬וראה תרגום השבעים[(‪ .‬והנה‪ ,‬בסיפור השני‬
‫)בו‪,‬בד( אומר דוד לשאול‪ :‬״ויצילני מכל צרה״ ובמזמור הריהו אומר‪ :‬״כי מכל‬

                                                                               ‫צרה הצילני״)פס‪ ,‬ט(‪.‬‬

‫האם מותר לנו להניח‪ ,‬כי המלאך שבא אל שאול להודיעו כי פלישתים פשטו‬
‫על הארץ)בג‪,‬בז(‪ ,‬ובכך הרחיקו מעל דוד)פס‪ ,‬בח(‪ ,‬נתפס לבעל הכותרת כמלאך‬
‫אלוהים? אפשרות זו נראית לנו ביותר )וראה במדרש‪ :‬״מלאך מלמעלה היה״‬
‫]מדרש תהילים למזמור‪ ,‬ט[ וכן רש״י(‪ ,‬ואם כן הוא אזי הופעת המלאך נתפסת‬
‫כהיענות אלוהים לתפילתו של דוד לישועה אלוהית‪ .‬גם כאן‪ ,‬כבדוגמאות‬
‫שנדונו לעיל‪ ,‬משווה המזמור אופי רליגיוזי יותר לסיפור)או לסיפורים( שבספר‬

                                                                                                   ‫שמואל‪.‬‬

‫מזמור נו‪ :‬״‪...‬לדוד מכתם באחוז אתו פלישתים בגת״‪ .‬גם כותרת מזמור זה‪,‬‬
‫כמזמור לד‪ ,‬מתייחסת למעשה בריחתו של דוד אל חצר אכיש )שמ״א כא(‪.‬‬
‫הכותרת מבוססת על הכתוב שם‪ :‬״וישנו את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם״‬
   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162