Page 157 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 157
פרק ש נ י ב ו ־ ע ש ר 156
מעניין בי הספר החיצוני קדמוניות המקרא מדבר בעונשו של דואג :״ועל דואג
הסורי )בעקבות הגירסה ״ארמי״ תחת ״אדמי״/״אדומי״ המתועדת בתרגום
השבעים( אמר ה :,הנה ימים באים ותבוא תולעת אש על לשונו ותמוגגהו...״
)סג,ד( — עונש הולם על הכתוב במזמור :״לשונך כתער מלוטש עשה רמיה״
)פס ,ד( ,מה שמעיד כי בעל קדמוניות המקרא כבר היה מודע לזיקת המזמור
לסיפורנו .ענישה בתולעת אש נובעת ,כפי הנראה ,מן הכתוב בישעיה סו,כד:
״כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר״) .על ענישה
בתולעת בשל הוצאת לשון הרע ראה גם בתרגום המיוחס ליונתן לבמדבר יד,לז
ובדומה בבבלי סוטה לה ע״א (.הצגת לשונו של דואג כתער מלוטש מעוררת את
זכר הריגתם של הכהנים בחרבו של דואג — בלשונו גזר את עונשם ,ובחרבו
הוציאו אל הפועל.
בניגוד להצגתו השלילית של דואג מוצג דוד במזמור זה על דרך החיוב :דוד
שלא בא לבית ה ,בנוב בנקיון כפיים ,לא דיבר אמת כשאמר לכהן כי בשליחות
המלך הוא הולך )שמ״א בא,ט( ,מאופיין במזמור כמי שלבו יוצא אל בית
האלוהים וכמי ששם את בטחונו בה :,״ואני כזית רענן בבית אלהים בטחתי
בחסד אלהים עולם ועד״)פס ,י( .המזמור מנקה איפוא את דוד מחטא ,מרשיע
ומעניש את דואג ,ומקנה לסיפור מימד דתי חיובי החסר בו.
מזמור נד :״למנצח בנגינות משכיל לדוד .בבוא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד
מסתתר עמנו״ .הכותרת קושרת את המזמור עם שני סיפורים בספר שמואל:
״ויעלו זיפים אל שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר עמנו״)שמ״א בג,יט(,
״ויבאו הזיפים אל שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר...״ )בו,א ]בכמה
כתבי־יד נוספה מילת ״עמנו״ ,וראה תרגום השבעים[( .והנה ,בסיפור השני
)בו,בד( אומר דוד לשאול :״ויצילני מכל צרה״ ובמזמור הריהו אומר :״כי מכל
צרה הצילני״)פס ,ט(.
האם מותר לנו להניח ,כי המלאך שבא אל שאול להודיעו כי פלישתים פשטו
על הארץ)בג,בז( ,ובכך הרחיקו מעל דוד)פס ,בח( ,נתפס לבעל הכותרת כמלאך
אלוהים? אפשרות זו נראית לנו ביותר )וראה במדרש :״מלאך מלמעלה היה״
]מדרש תהילים למזמור ,ט[ וכן רש״י( ,ואם כן הוא אזי הופעת המלאך נתפסת
כהיענות אלוהים לתפילתו של דוד לישועה אלוהית .גם כאן ,כבדוגמאות
שנדונו לעיל ,משווה המזמור אופי רליגיוזי יותר לסיפור)או לסיפורים( שבספר
שמואל.
מזמור נו :״...לדוד מכתם באחוז אתו פלישתים בגת״ .גם כותרת מזמור זה,
כמזמור לד ,מתייחסת למעשה בריחתו של דוד אל חצר אכיש )שמ״א כא(.
הכותרת מבוססת על הכתוב שם :״וישנו את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם״
