Page 158 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 158
157נ ע י ם ז מ י ר ו ת י ש ר א ל
)פס ,יד( .תיבת ״בידם ,,נתפרשה לבעל הכותרת כאילו הפלישתים ממש אוחזים
בדוד ,וראה הסמכת לשון ״אחיזה ,,למילת ״יד :,,״ויאמר ה ...,שלח ידך ואחז
בזנבו) ,,שמות ד,ד( .לשון אחיזה על ידי פלישתים אמורה דווקא בגיבור מקראי
אחר שנפל בידם ,שמשון :״ויאחזוהו פלישתים וינקרו את עיניו) ,,שופטים
טז,כא(.
אסוציאציה בין הסיפור לבין המזמור נעורה בביטוי היראה :יראתו של דוד
בסיפור ,״וירא מאוד מפני אכיש״ )פס ,יג( ,ויראת המשורר במזמור — ״יום
אירא אני אליך אבטח ...באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי״)פס ,ד־
ה,יב( .הקריאה לה ,בעקבות היראה היא המימד החדש שמקנה המזמור
לסיפור :דוד בוטח באלוהיו ,פונה אליו ,וה ,מושיעו.
מזמור נז :״...לדוד מכתם בבורחו מפני שאול במערה״ .המזמור ,תפילתו של
איש נרדף)ראה פס ,ה־ז( המביע את בטחונו בישועת ה ,,נמצא הולם בעיני בעל
הכותרת את נסיבות בריחתו של דוד מלפני שאול .דומה בעיני ,כי כמו בכותרת
מזמור יח ,גם בכותרת מזמור זה ניתן להצביע על שני שלבים :השלב הראשון
הסתפק בביאור המזמור על בריחתו של דוד בסתם ,מבלי להסמיכו לאירוע
מסוים ,ובשלב שני נוספה תיבת ״במערה״ ,שנועדה לכרוך את המזמור עם
סיפור המיפגש במערה )שמ״א כד; לאירוע זה רומזת גם כותרת מזמור קמב,
וראה להלן( .אפשר שהדחף להזכרת האירוע במערה נובע מן המילים :״אקרא
לאלהים עליון לאל גומר עלי״)פס ,ג( ,ועדיפה הקריאה ״גומל עלי /,והשווה
במזמור המערה השני :״כי תגמול עלי״)קמב,ח( .בסיפור המערה מודה שאול:
״כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה״)פס ,יח( .במזמור אין דוד מצפה
איפוא לגמול מיד בשר ודם ,אלא מידי אלוהיו!
הקישור בין המזמור לבין הסיפור מעצים איפוא את מידת האמונה שבסיפור
ומקנה למזמור נסיבות ספציפיות ,מקום ומועד שהתפילה נאמרה בו לראשונה.
מזמור נט :״...לדוד מכתם בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו״ .הכותרת
מתייחסת לנסיונו של שאול ללכוד את דוד בביתו :״וישלח שאול מלאכים אל
בית דוד לשומרו ולהמיתו״)שמ״א יט,יא(.
בין המזמור לסיפור כמה אסוציאציות מילוליות .בסיפור אומרת מיכל לדוד:
״אם אינך ממלט את נפשך״)שמ״א יט,יא( ,ובמזמור מבטא המתפלל את צרתו:
״כי הנה ארבו לנפשי״)פס ,ד( .בסיפור נאמר :״ודוד נס וימלט בלילה הוא״)יט,י(,
ובמזמור הוא מודה כי ה ,היה לו למפלט ״...ומנוס ביום צר לי״)פס ,יז( .בסיפור
נודעה כוונת שאול לארוב לדוד בלילה ״ולהמיתו בבוקר״)יט,יא( ,וגם במזמור
אורבים האויבים בלילה :״ישובו לערב ...ויסובבו עיר״)פס ,ז,טו( ,אך מזימתם
תסוכל ,ובבוקר יודה המשורר על הצלתו :״וארנן לבוקר חסדך״)פס ,יז(.
