Page 116 - תאטרון 35

‫פנינה פורטר‬

‫בין תאטרון ילדים לתאטרון למען ילדים‬

‫על ספרו של ד"ר רזי אמיתי תיאטרון ילדים בישראל בהוצאת ספרא‬

‫הספר תיאטרון ילדים בישראל הוא ראשון בסוגו בכך שהוא מפנה זרקור אל הפעילות הבימתית‬
‫והעשייה התיאטרונית שקהל היעד שלהן הוא הדור הצעיר‪ ,‬וזאת על רקע תקופת היישוב בארץ ישראל‬
‫ולאחר מכן‪ ,‬במדינת ישראל‪ .‬בפתיחת ספרו מבקש אמיתי לעמוד על תרומתו של תיאטרון לילדים‬
‫לאוכלוסיית המטרה שלו‪ ,‬וכולל בתרומה זו אתגרים כמו קירובו של הדור הצעיר אל תרבות הדרמה‬
‫והתיאטרון‪ ,‬העשרת השפה‪ ,‬העמקת עולם הדמיון‪ ,‬חיזוק כושר ההקשבה‪ ,‬פיתוח כלים חינוכיים‬

‫להעברת מסרים וקידום האוריינות‪.‬‬

‫כדי להבהיר ולהגדיר מהו‪ ,‬בעיניו‪ ,‬תיאטרון לילדים‪ .‬אמיתי בוחר להבחין בין 'תיאטרון לילדים'‪,‬‬
‫ו'תיאטרון ילדים' וממקם את ההבדל בין שני סוגי תיאטראות אלה על בסיס אופיים ומהותם של‬
‫היוצרים‪ ,‬גילם‪ ,‬מעמדם ומקצועיותם‪ .‬עוד הפרדה בין שני סוגי התיאטרון הללו מוצא אמיתי במילה‬
‫'למען'‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬ש'תיאטרון לילדים' אחראי מעצם תכליתו וצביונו לתרומה שהוא מעניק לקהליו‬
‫מבחינת איכות‪ ,‬מהימנות ומוסמכות‪ .‬לעומתו‪' ,‬תיאטרון ילדים' עשויות כוונותיו ומטרותיו להיות זהות‬
‫בטיב יעדיהן לאלו של הראשון‪ ,‬אך הוא נועד לשמש מסגרות חינוכיות להשבחת ההוראה‪ ,‬ומעצם‬
‫היותו חובבני בצביונו‪ ,‬אינו מקפיד בהכרח על מיומנות מקצועית בימתית‪ ,‬או על רמה אמנותית‬

‫העומדות באמות מידה מוכחות‪.‬‬

‫אמיתי מברך על קיומם של שני סוגי התיאטרונים אך עם זאת‪ ,‬מודע לבעייתיות הנובעת מהעובדה כי‬
‫תיאטרון מקצועי לילדים מושתת בין היתר על יסודות כלכליים ומסחריים העלולים לפגוע באיכות‬
‫התוצר ובמידת התאמתו לקהלי היעד‪ .‬גישה זו‪ ,‬של המחבר‪ ,‬מאפיינת את תוכן הספר כולו ולמרות ייפוי‬
‫תפקידו של התיאטרון כבעל אתגר מרכזי ביצירת סביבה תרבותית‪ ,‬אין הוא מתעלם מן המציאות‬

‫ומצביע על פרצות‪ ,‬חולשות‪ ,‬טעויות שנעשו בעבר‪ ,‬וגם מתריע מפני כשלים פוטנציאליים‪.‬‬

‫בספרו מתייחס אמיתי לקשרים בין התיאטרון לילדים ובית הספר‪ ,‬תוך שהוא סוקר את ההיסטוריה של‬
‫תיאטרון זה בתחילת המאה הקודמת בא"י‪ ,‬ממשיך אל עבר השנים שלאחר קום המדינה‪ ,‬מסיים‬
‫בהתבוננות אל השנים האחרונות ואף מניח מסד לקראת אתגרים ויעדים לעתיד‪ .‬הפרק המציג את‬
‫הצעדים הראשונים של התיאטרון לילדים והעוסק בפועלם של מנחם גנסין‪ ,‬חיים הררי ואשר ארליך‬
‫בראשם‪ ,‬מרתק מעצם מהות החומר הארכיוני הנחשף בו‪ ,‬ומעיד על העשייה החינוכית‪-‬דרמתית‬
‫המקשרת‪ ,‬כדברי אמיתי‪" :‬בין החינוך הפורמלי לתיאטרון המקצועי‪ ,‬בין הכתיבה המקורית לתרגום‪ ,‬בין‬
‫הקניית ערכים לאומיים להשרשת השפה העברית"‪ ,‬וכל זאת‪ ,‬החל מ‪ ,1904-‬בתקופה שבה עצם הרעיון‬
‫על הפצת בשורת התיאטרון בקרב הישוב היהודי והפיכתו לחלק מההוויה הלאומית במרחב הציבורי‪,‬‬
‫מתקבל‪ ,‬כמחשבה הזויה של 'משוגעים לדבר'‪ .‬לא פחות מעניינים ומסקרנים הפרקים על אודות‬

‫‪  114‬גליון ‪35‬‬