Page 117 - תאטרון 35

‫דבר המערכת‬

‫'התיאטרון לילדים שליד התאחדות הגננות' וסיקור פועלם של הגננת טובה חסקינה‪ ,‬הסופר לוין‬
‫קיפניס‪ ,‬הבמאי יוסף אוקסנברג והתפאורן צבי גולדין כמו גם הפרשה המגוללת ומשרטטת את המשימה‬
‫שהציבו לעצמם תאטראות אהל והבימה בנטילת חלק בחינוך הדור הצעיר ובקידום המעורבות‬

‫החברתית של הנוער בא"י לאפיקי פעולה בשטחי התרבות והאמנות‪.‬‬

‫ד"ר רזי אמיתי‬
‫ושער ספרו‬

‫במהלך הסיקור ההיסטורי‪-‬תיעודי המתאר את התפתחויותיו‪ ,‬תמורותיו וגלגוליו של תיאטרון הילדים‬
‫בישראל‪ ,‬נראה כי הדילמות החינוכיות שהתלוו לפעילויותיו לא חדלו להעסיק את היוצרים‪ ,‬המבקרים‬
‫והמחנכים אשר חיפשו דרכים לקדם ולפתח את איכויותיו הבימתיות של התיאטרון מבלי להזניח את‬
‫שליחותו בתחומי האמנות והחינוך‪ .‬השיח‪ ,‬הפולמוסים והביקורות עסקו בין היתר‪ ,‬בהופעת ילדים‪-‬‬
‫שחקנים על הבמה כמו בהצגותיו של אליעזר אנסקי‪ ,‬והמסר האתי‪-‬החינוכי הנגזר מכך‪ ,‬כפי שהבין‬
‫אותו משה זעירי‪ .‬גם הנתק בין תיאטרון תילון'‪ ,‬מייסודו של מנחם גולן‪ ,‬כגוף מקצועי בעל תפישה‬
‫מסחרית‪ ,‬לבין התיאטרון הוותיק תליל שליד התאחדות הגננות‪ ,‬שדגל במגמה אידיאולוגית של חיזוק‬
‫ועיבוי הקו הציוני‪-‬חינוכי‪ ,‬וגרם לחילוקי דעות בין יוצרי תיאטרון‪ ,‬פדגוגים ואנשי רוח‪ .‬נתק זה שהיווה‬
‫תפנית משמעותית בדרכיו הנפתלות של התיאטרון לילדים‪ ,‬נתפס כקרע שטשטש את ההבדל בין‬
‫תיאטרון חינוכי לתיאטרון מסחרי‪ ,‬וגם כציון דרך ששיקף‪ ,‬לדעת רבים‪ ,‬את המעבר שנעשה עשר שנים‬
‫קודם לכן‪ ,‬מנסיבות המציאות של היישוב יהודי בא"י לסטטוס החדש‪ ,‬המחייב והפרגמטי של מדינה‬
‫עצמאית בעלת מסד ריבוני‪ .‬הצטרפות התיאטראות הרפרטואריים הבימה‪ ,‬ואוהל לתחום הצגות‬
‫הילדים‪ ,‬עוד בשנים שלפני קום המדינה וגם לאחר מכן‪ ,‬היוותה לדעתו של אמיתי‪ ,‬אתחלתא של כניסות‬
‫דומות לתחום זה מטעם תיאטראות קטנים יותר כמו לי לה לו‪ ,‬תיאטרון צבר‪ ,‬תיאטרון פלפלון ירוק‪,‬‬
‫תיאטרון יובל‪ ,‬תיאטרון ציקלון‪ ,‬התיאטרון הוורוד‪ ,‬תיאטרון לילך‪ ,‬תיאטרון מארץ עוץ ותיאטרון‬

‫‪ ‬גיליון ‪115 35‬‬