Page 38 - תאטרון 40
P. 38
גד קינר (קיסינגר) :את לא מרגישה שיש איזושהי התעוררות במה שנקרא ,אני לא אוהב את המילה
הזאת ,פרינג'? בשנים האחרונות שיש יותר ויותר יצירה עצמאית וגם קבוצות עצמאיות ותאטראות,
אני כבר לא מדבר על תמונע ,אני מדבר על תאטראות כמו מלינקי ,קליפה ,גן מאיר וכל המקומות
האלה שאנשים מחפשים בעצם-
אופירה הניג :כן ,אני גם רואה את זה ,אבל זה תפקיד המדינה לדאוג לתנאים של היצירה הזאת ,כי
היחס ליצירה האלטרנטיבית בישראל גובל בשואה מבחינת התנהלות ,מבחינת התקציבים ,מבחינת
הדרך שבה מועברים תקציבים; זאת אומרת מדברים הרבה ,מתגאים בזה הרבה ,אבל אף אחד לא
דואג שהאפשרויות האלו יגדלו ויהיו באמת קרקע לגדילה של יוצרים מובילים באלטרנטיבי,
שיבחרו לבוא לעבוד שם ,ולא יבואו לשם בגלל שהם רוצים להגיע להבימה ושיראו אותם ויגלו
אותם; שבאמת יבחרו לעבוד בפרינג' כדי לחפש איזה קו ,איזו דרך .אני מאמינה גדולה ביוצר מוביל.
אני חושבת שליוצר מוביל ,שמזהים אותו בגיל צעיר ,צריך לתת לו את כל האפשרויות ,שהאנשים
אלו יגדלו ויהיו בסופו של דבר הבמאים הגדולים והמנהלים האמנותים שלנו ,כי לשם אנחנו צריכים
לשאוף .אבל גם זה סיפור ,כי הארץ שלנו לא ידידותית לבמאים ,גם התאטרון לא ,וזה בדיוק ההפך
אגב מברלין.
גד קינר (קיסינגר) :לסיום נעשה איזו תפנית רגע :מה קרה בתחום נאמר תפישת המשחק בעשרים
השנה האחרונות? האם היום את רואה את השחקן ,דרך העבודה שלך איתו ,בצורה אחרת משראית
את זה כשעזבת את בית הספר ,כשעבדת ב'הבימה' ,כשהתחלת לעבוד ב'חאן'?
אופירה הניג :אני מאז ומתמיד ראיתי בשחקן שותף ליצירה .אף פעם לא הבנתי את ההגדרה של
שחקן ושחקן-יוצר ,כי מבחינתי שחקן הוא אדם-יוצר ,שחקן טוב הוא אדם חושב והוא אדם יוצר.
מאז ומתמיד אלה היו הפרטנרים המרכזיים שלי ,עוד כשהייתי סטודנטית ,גדלתי עם שחקנים,
התפתחנו ביחד .השחקן כאדם תודעתי מה שנקרא ,היוצר מאיזושהי תודעה ,גם אמנותית ,חברתית;
אדם שהוא יוזם בתוך קונטקסט של עבודה ,כשיש אדם אחד שהוא היוצר המרכזי ,שמוביל את
התהליך ,וגם לוקח באותה מידה אחריות על התהליך .אני מהבחינה הזאת תמיד האמנתי בעבודת
אנסמבל ,האמנתי שכשאתה עובד עם אנשים הרבה זמן ,אז אתה פנוי ליצירה ואתה לא מתעסק
בהיכרות .אבל עכשיו אני צריכה להתחיל להכיר את הדור החדש ,כי אתה יודע בגלל שאני בשנים
האחרונות לא פה ,אז אני מרגישה שזה חסר לי .בדיוק עכשיו חשבתי על זה השבוע שאני צריכה
להתחיל קצת לראות מה קורה בארץ מבחינת משחק.
אבל לגבי תפישות המשחק ,תמיד חשבתי שעדיין הליהוקים בארץ הם קצת קלישאתיים; זאת
אומרת עדיין לא ראיתי המלט מרוקאי ,עדיין לא ראיתי ערבי שלא משחק ערבי .עדיין אני חושבת
שאצלנו שולטת התפישה של השחקן כמיצג טייפקסט ...השחור שהוא הקרימינל -עדיין אני רואה
את זה וזה עצוב לי .התפישה שלי הוא כמו של פיטר ברוק ,תתיייחס לשחקן קודם כל כאל פרסונה,
כאל אדם שעולה על הבמה ,אני לא יודעת מה זה דמות .אין לי דבר כזה ,אני לא מתעסקת עם
דמויות ,אלא רק החיבור של השחקן ,האדם ,עם הטקסט .אני לא מתעסקת בעבודה על דמויות ולכן
גם האנשים שאני עובדת איתם הם מאוד מסוימים.
גד קינר (קיסינגר) :אותה שאלה בעצם מהצד השני של המתרס ,מה קורה לגבי בימוי? האם חל
איזשהו שינוי מהותי בתפישה שלך ,או ,אם זה בכלל רלונטי ,לגבי דברים שקרו בעולם ,כי את
מסתובבת הרבה בעולם; נאמר כמו התופעות שקשורות בפוסט-מודרניזם ,התופעות של תאטרון
הריאליטי של אנשים על הבמה או השחקן לא כשחקן אלא כאדם ,היעלמות העלילה .איך את רואה
את כל התופעות האלה ,איך את מתכתבת איתם?
36ת א ט ר ו ן גיליון 40
