Page 36 - תאטרון 40
P. 36
אופירה הניג :תראה זו גישה אחרת לגמרי .אין דבר כזה עולם תרבות ללא יצירת אמנות .אין דבר
כזה אם אין לך את האמנים שיוצרים; אם האמנים לא יוצרים ,לא מתקיימת בחברה יצירה .והחברה
הישראלית ,כולל מנגנוני השילטון ,כבר הרבה מאוד שנים -מירי רגב רק הורידה את הבושה
לגמרי ,אבל זה כבר קיים שם לפני כן -מתעבת את האמן היוצר ,מתעבת את האדם החושב ,את
הספקן ,את האינטלקט ,בדרך כלל זה גם מחובר עם השמאל ,עם האליטיזם .וגם במסדרונות
התאטרון אנחנו מפריעים להם .יצירה מבקשת תנאים סביבתיים ,היא דורשת הקשבה ,היא דורשת
סובלנות ,היא דורשת את האפשרות לטעות ,היא דורשת את האפשרות להטיל ספק .אדם חושב
ותוהה הוא אדם חלש לגבי החברה הישראלית -רק מי שאוחז באקדח הוא האדם החזק .זה מושרש
עמוק .והשילטון ,מה הוא עושה? הוא מבחינתו יודע שהוא חייב לאפשר את האמנות במובן שעליו
דיברתי ,אבל הוא לא צריך את זה .השילטון ,כמי שמייצג לדעתו את דעת הרוב ,הרוב לא צריך,
הרוב באמת לא צריך אותי ולא צריך אותך -אנחנו מפריעים להם ,אבל זה דומה גם לאופן שבו הם
תופשים דמוקרטיה .אחת הסיבות שנשארתי בממסד הרבה שנים זה כי באמת האמנתי שאני יכולה
לשנות מבפנים ,זאת אומרת שאם אני אשב בתוך המימסד ואם אני אשתמש בכספי המימסד,
אוכל לעשות שינוי .היום אני חושבת הפוך ,בטח ובטח עם המצב הפוליטי והתרבותי בישראל .היום
אני חושבת שכל ישיבה במימסד היא שיתוף פעולה ,שעוזר להם לכסות את התחת ושאין שם סיכוי
-מכיוון שיש שם משהו כל-כך עמוק של הבנת המושג דמוקרטיה; כי דמוקרטיה זה לא שילטון-
הרוב ,דמוקרטיה זה הרוב דואג למיעוט ,והיום אני מיעוט ,אבל זה לא רק אני ,זה כל סוג שלי .היום
אין על מה לדבר .לדעתי צריך ליצור אלטרנטיבה ,פשוט ליצור אלטרנטיבה ,להניח להם .זה כל כך
רקוב ומסוכן.
גד קינר (קיסינגר) :ולכן העדפת ליצור לך מסגרת משלך?
אופירה הניג :אחת הסיבות שהלכתי לתאטרון צנוע וסגפני היא כי אני רוצה להיות תאטרון נודד,
שלא קשור לבית מסוים ,לחלל מסוים ,לשום טובה של אף אחד .זאת אומרת היכולת שלי להיות
אמן ,ביחד עם האמנים שעובדים אתי ,קמים ,עם מזוודה ,נוסעים ובודקים את היצירה שלנו
בקונטקסטים תרבותיים שונים ומשתנים .לא רוצה את הסבסוד של המדינה הזאת .לא רוצה
שישתמשו בי אחר כך לדוגמאות של דו-קיום ,כי זה מה שעושים .הרי מה שקורה פה מבחינת
התאטרון ,מבחינת הגזענות ,ואיך היקאנו מתוך התאטרון הרפרטוארי את כל השחקנים הערבים ,זה
הרי לא יאומן מה שקרה .בשנות ה 90-עוד ראינו אותם .איפה הם? איפה כל השחקנים הענקיים
האלו ,כמו מכרם חורי ,יוסוף אבו וורדה ,בכרי ,סלווה נקארה .ח'ליפה נאטור? איך זה יכול להיות?
הרי בכל מדינה מתוקנת האנשים האלה היו עושים את המלך ליר ,את מקבת ,את הדוד וניה ,את
התפקידים הכי גדולים שנכתבו .איפה הם? בטלוויזיה?
גד קינר (קיסינגר) :זה רק מקרה שאת הזכרת כרגע רק שמות של ערבים?
אופירה הניג :לא ,אני יכולה להגיד את זה גם על ג'טה מונטה ,שאני לא מבינה איך היא לא עובדת.
יכולתי להגיד את זה עד לפני כמה זמן על דורון תבורי ,שלשמחתי הרבה מצא בית ובטח שיש ...גדי
רול שמביים ולא עובד בארץ .איפה האנשים האלו? מה קרה לתאטרון הישראלי? זה אתה צריך
לשאול את מנהלי התאטראות עם הצנזורה העצמית ,הנוראית הזאת ,עם חוסר הסבלנות ,עם זה
שהם שכחו מה התפקיד שלהם .עכשיו תראה ,זה מצד אחד ,מצד שני זה דינמיקה טבעית וגם זה
בסדר .היום כשאני מסתכלת על הסצנה ,יש איזו דינמיקה בכל מקום; שוב אני בברלין חווה היום
דברים אחרים לגמרי ,אבל אני מסתכלת ואני אומרת ,בסך הכל ככה :בחיפה יש מנהל חדש כבר
34ת א ט ר ו ן גיליון 40
