Page 33 - תאטרון 40
P. 33
.'94 ,'93התחלתי כפרילנס ומהר מאוד הפכתי לבמאית בית שם .אבל התחלתי להרגיש שיש
משהו במסגרת שמחייב איזה סוג מסוים של עבודה ,וסוג מסוים של לקיחת החלטות ,ושאני
צריכה לחפש מחוזות אחרים .ובשלב מסוים החלטתי לקום ולעזוב .הייתי שנתיים פרילנס,
וכפרילנס בישראל זה כמעט בלתי אפשרי; פרלינס בתאטרון רפרטוארי לא יכול באמת לבוא
לידי ביטוי ולהתפתח והזדקקתי מהר מאוד לבית ,לחלל ולשמחתי הרבה קיבלתי את ההצעה
לנהל אמנותית.
אופירה הניג" :מה שקרה זה
שהמילה 'אמנות' יצאה
מהלקסיקון .נשארה רק המילה
'תאטרון' ,המילה 'אמנות' ירדה
מהלקסיקון .היום אנשים שיש
להם איזשהו צורך בתהליכים
אמנותיים ,בין אם זה במאים ,בין
אם זה שחקנים או מעצבים ,זה
לא משנה ,או כותבים כמובן.
המילה 'אינטלקט' יצאה
מהלקסיקון ,המילה 'פוליטי'
במובן הפילוסופי ירדה
מהלקסיקון ,המילה 'צניעות'
ירדה מהלקסיקון .המילה
'ניואנסים' ירדה מהלקסיקון,
המילה 'אליטיזם' ו'איכות' ירדו
מהלקסיקון ,וזה כל מה שאני".
בשנים שניהלתי אמנותית הייתי עם בית ,הייתי עם להקה של אנשים שהאמינו בדברים שאני
מאמינה בהם ,והחיפוש של השפה ושל התוכן ושל כל הנושא הרב -תרבותי והרב-תחומי
התרחש בעצם בתוך הבית שאותו ניהלתי .מטבע הדברים האנשים שהיו שם חיפשו אותם
דברים .ומה שקרה הוא שבאותן שנים ,יצרתי בעצם סוג של אי שהיו לו קודים תאטרוניים,
אמנותיים ,פוליטיים ,מוסריים וכן הלאה .כל זה נמשך יחסית הרבה זמן ומאוד התפתחתי
בזמן הזה כאמנית; פיתחתי את השפה התאטרונית שלי ,פיתחתי את המחשבה הפוליטית שלי
בהקשר של עשייה אמנותית ,וכשפיטרו אותי מהרצליה ,וחזרתי להיות פרילנס ללא בית וללא
להקה ,גיליתי שבכל אותן שנים שלא עבדתי כפרילנס ולא עבדתי בתאטראות אחרים ,השתנו
הקודים לחלוטין .זאת אומרת השיטה הלכה למקומות שלחלוטין לא מתאימים לי .אין קשר
בין מה שמעניין את האנשים שמובילים היום את התאטראות הרפרטואריים לבין מה שמעניין
אותי כאמנית; אז היו שתי אפשרויות :או להפוך להיות מה שהתאטרון הרפרטוארי בעצם
היום צריך ,שזה בעל מקצוע שמתקתק הצגות ,על פי מחזות כתובים רצוי ,ורצוי גם עם סוף
טוב; או להגיד 'לא .אני אמנית שעברה איזשהו תהליך ,שמבחינתי התאטרון היום חייב למשוך
לכיוונים של אולמות קטנים ,של צניעות ,של סגפנות ,של הקשבה למילה ,של הקשבה לתמות
גיליון 40ת א ט ר ו ן 31 
