Page 37 - תאטרון 40
P. 37
כמה זמן; בבאר שבע הדור הצעיר ,איפה עוד ...אני מאמינה שההשתנות הזאת תגיע גם לתאטרונים
הגדולים ,למרות שאני לא חושבת שזאת הבעיה ,של רוטציה.
גד קינר (קיסינגר) :בואי נדבר רגע על קהל .האמירה שלך ,כמו האמירה שלי ,כמו אמירה של
רבים מהמילייה שלנו ,אנחנו בעצם אומרים שהתאטרון הישראלי הקיים מנסה לרצות קהל ,מנסה
לרדת לטעמו של הקהל וכן הלאה ,לא לחנך קהל וכן הלאה .עכשיו בואי אני אשאל אותך ,בשבילך,
מי זה בעצם הצופה? האם אני מנסה לחנך קהל ,במובן היותר טוב של המילה ,להעלות אותו קצת,
להשגיב אותו ,לשפר את ערכיו המקצועיים ,או האם הקהל הוא בעצם סוכן של החברה החיצונית
שאני לא כל-כך אוהבת ,שיושב לי כאן בתאטרון ואני צריכה באיזשהו מקום קצת לנער אותו או
לתקוף אותו אפילו? או הקהל זה מישהו שצריך ללמד אותו לקבל את האחר? מהו הקהל? מי זה
הדבר הזה שיושב באולם ,לגבייך ,כשאת עושה הצגה?
אופירה הניג :אני לא שואלת שאלה כזאת ,זה לא שאני לא מסתובבת בשיח מסוג זה ,אבל אני לא
שואלת למי אני מדברת ,אלא אני עושה' :תוק ,תוק ,האם יש מישהו שרוצה לשמוע אותי?' זאת
אומרת אני לא אומרת 'מי שם?' אני עוד קודם שואלת אם יש מישהו שרוצה לשמוע או להקשיב.
אני חושבת שיש בזה משהו ,אני כבר הרבה שנים יודעת שאני עושה אמנות שהיא לא שלאגר .אין
לי שום בעיה עם זה .הייתי רוצה שהמעט הצגות שאני כן עושה ,שמי שיבוא ,יבוא כי הוא רוצה
להקשיב ,ולא כי קנו לו כרטיס.
גד קינר (קיסינגר) :אבל אז עולה השאלה ,האם זה שעושה שם 'תוק תוק' ,הוא לא מישהו שאת לא
יודעת שיעשה 'תוק תוק'; כלומר מישהו שכבר פגשת או מישהו שעוד תפגשי ,ששייך לחוג מסוים.
האם החוג הקטן הזה של אנשים שחושבים אחרת ,אנחנו ,לא איזו קבוצת תמיכה אחת קטנה,
שבעצם מנסה כאילו לשמור על הרפסודה שלא תתהפך ,שתמשיך לשוט?
אופירה הניג :כן ,יש בזה משהו בהחלט .למרות שלמשל לדור הצעיר יש הרבה סיכויים שם .הם
למעשה לא ראו אף עבודה שלי ,כי בשנים האחרונות הייתה רק עבודה אחת בתאטרון הישראלי ,כל
היתר היה בחוץ לארץ .מי שראה ראה את רוח ים שעשיתי ,וגם זה שיחק איזה חמש עשרה פעם.
ולי יש עניין מאוד גדול להגיע אליהם ,ולהראות להם שאפשר לספר סיפור באופן אחר ,לדבר על
דברים אחרים בתאטרון ,לעשות תאטרון אחרת .זאת אומרת יש לי לחלוטין אינטרס אידיאולוגי
לחשוף להם את העבודה.
גד קינר (קיסינגר) :את מרגישה שהצלחנו ליצור איזשהו גרעין של קהל צעיר כזה ?
אופירה הניג :בהחלט .יש אלמנט של איזה קהל שלי ,שזה קהל שלא יבוא לראות הצגות בתאטרון
רפרטוארי והוא כן יבוא לראות הצגה שלי ,אז זה בסדר .אז יש קהל שהולך לראות את שיער,
מחזמר גדול באולם הגדול ב'קאמרי' ויש קהל שיבוא במיוחד לאולם 4של הקאמרי לראות אותי.
מה יש? מה רע בזה? יש ענייין של טעם של אנשים וצריך לסמוך על זה .יש מקום לכולם .רק שאין
מקום לכולם ,זאת הבעיה -שהיום יוצרים מהסוג שלי ,שיכולים לקיים אולי עשרים הצגות מקסימום
בארץ ,לא יכולים בכלל לביים פה ,כי זה לא רק זה ,אלא גם התנאים הנדרשים לא אפשריים .מה
שאני זקוקה היום לתהליך לא יכולים לתת לי ,אז אני לא רוצה והם לא רוצים .וזאת אחריות של
מנגנון ,זאת אחריות של שלטון ,כי מאבדים כמו שאיבדנו את כל השחקנים הערבים ,כל היוצרים
הערבים ,עכשיו מאבדים את היוצרים מהסוג שלי .זה מה שקורה ומה שנקרא 'לי יש עבודה' ,אין לי
בעיה ,לא חסרה לי לא פרנסה ולא אפשרות ליצור .אני באימה מהיוצרים הצעירים ,שאם מישהו
קצת אחר וקצת זקוק לתהליכים אחרים ,שם הדאגה הגדולה שלי.
גיליון 40ת א ט ר ו ן 35 
