Page 32 - תאטרון 40
P. 32
גד קינר (קיסינגר)
"אין לי מה לעשות פה ,וזה עצוב"
ממעמד מרכזי בתאטרון הישראלי עברה הבמאית אופירה הניג
למעמד של יוצרת עצמאית העובדת עם אנסמבל שהוא לרוב
בינלאומי .בזירה המקומית היא צופה בעיניים ביקורתיות" :החברה
הישראלית כבר הרבה שנים מתעבת את האמן היוצר"
ראיון עם הבמאית אופירה הניג
גד קינר (קיסינגר) :אופירה ,את הולכת לתאטרון הישראלי לראות הצגות?
הניג :אני הולכת לראות תאטרון בעצם בשני מקרים :כשמישהו מחברי הקרובים ביותר
משתתף באיזו הצגה ,גם לא בכל המקרים; או שיש איזשהו מחזה יוצא דופן ,ואני הולכת
לראות איך עשו את זה.
גד קינר (קיסינגר) :איפה את היית ב ,1998-כשאנחנו ייסדנו את העיתון?
אופירה הניג :ב '98אני הייתי בירושלים ,זה היה בדיוק שנה שלישית שלי בתור מנהלת
אמנותית של תאטרון החאן ,עליתי לירושלים .לגור בירושלים .כן ,זה שנות ה,'90
שמבחינתי הוא גם העשור שבו התחיל המהפך הגדול בתאטרון הישראלי.
גד קינר (קיסינגר) :את עברת ,ממעמד מרכזי בליבת התאטרון הרפרטוארי הישראלי ,עם
צוותי ליהוק מקומיים ,ליצירה עצמאית ,חסכונית ,ספרטנית ,מרוכזת בשחקנים ,באנסמבל,
בטקסט; ואנסמבל השחקנים הוא בחלקו לרוב בינלאומי ותמיד הוא רב-תרבותי ,ופנית
לעבודה בתאטרון אלטרנטיבי ,שאפשר לומר שהוא אלטרנטיבי מהרבה בחינות ,עם זיקה
לחוץ לארץ .עכשיו ,קודם כל ,מדוע? והשאלה הבאה ,מעבר להתפתחות האישית והמקצועית
שלך בשנים האלה ,האם חל שוני בהשקפתך לגבי תאטרון ,לגבי התפקיד של תאטרון ,לגבי
התפקיד של תאטרון בחברה הישראלית ,לגבי המקום שלך במסגרת התאטרון וכו'?
אופירה הניג :אני חושבת שזה מתנהל בשני מישורים ,וזה גם איזושהי הדדיות מסוימת,
התהליך שאני עוברת כאמנית וכאדם פוליטי זהו תהליך שיש לו כמובן השתקפות גם
בתאטרון עצמו ,במבנה של התאטרון ושל השיטה בה עובדים היום ומבחינת ציפיות ותנאים.
אני התחלתי כילדת הפלא של התאטרון הישראלי ,ובגיל מאוד צעיר כבר הייתי במאית בית
ב'הבימה' ,לא עברתי בכלל את הפרינג' ,לא עברתי מה שנקרא 'תאטרון שוליים' .ישר ,כמעט
ישר מבית הספר הוזמנתי להיות במאית ובאמת בשלוש ,ארבע השנים הראשונות זה היה
מקום נפלא עבורי ללמוד ולהתפתח כאשת מקצוע .אנחנו מדברים בעיקר על מ '89 ,'88עד
30ת א ט ר ו ן גיליון 40
