Page 28 - תאטרון 40
P. 28
לילך דקל-אבנרי :אבל מה זה 'גישה שרה קיינית'? אני לקחתי את הוראות הבימוי של שרה
קיין והפכתי את זה לשירת אריה .אלו שאלות של תפישה .הטקסט .הוא כל כך "לפנים" ,אז
צריך להבין מה אתה עושה עם זה.
שיר גולדברג :זה עניין של טעם ,באמת של 'מה בוער בך' ,זה עניין של איך אתה מביא את
הדברים .אני תמיד מרגישה שדווקא דרך -נקרא לזה הומור שחור -אפשר להרים טיפה את
הדברים הנוראים וכך אתה מראה כמה העולם מנוכר ,ציני וזוועתי -מבחינתי זה המפגש עם
ה"לפנים" הזה.
גד קינר (קיסינגר) :אני רואה לשאול את שולי שאלה מכיוון אחר :אנחנו בעצם כאילו מדינה
אידאלית לתאטרון קהילתי .מדינה רב-תרבותית ,רב-לאומית ורב-עדתית ומשוסעים מכל
כיוון .עם המון צרות ,עם שכבות שמודרות ,אזורים שמודרים מהמרכז ,גיל ,מיגדר חסרי כל
וכו' .מדוע בעצם סוג התאטרון הזה שנקרא 'תאטרון קהילתי' לא זוכה למעמד שהוא יכול היה
לזכות פה במדינה כזאת?
שולי לב-אלג'ם :יש סיבה .ואם לקשור את זה לדיון שהיה כאן .במצב הנכון ,מבחינתי ,הייתי
רוצה לראות בתאטרון המוביל בישראל את הגישה של לילך וגם את הגישה של שיר .הייתי
רוצה לראות התמודדויות אלה ,לראות את הגיוון הזה ,לראות את ההתנסויות .אלא שזהירות
היתר של הגורמים הדומיננטיים בתאטרון גורמת שיש כל הזמן מין ברירה טבעית; ויש כאלה
שפתאום זה קורה להם .בשבילי זה בגדר נס.
המימסד של התאטרון ,האמנות ,עדיין לא מכלילה את התאטרון הקהילתי כסוג של תאטרון
לגיטימי בתוך שדה התאטרון; הוא עדיין נשאר תקוע מצד אחד ,בין השדה שנקרא לו העבודה
הסוציאלית והרווחה ,לבין התאטרון ,וכל אחד זורק את זה לכיוון השני .למרות שהתאטרון
הקהילתי פרח בארץ מאז ומתמיד ,ואנחנו לא נופלים מקבוצות אחרות בעולם ,לא מבחינה
מחקרית -אנחנו כבר מובילים בתחום המחקר -וכמובן לא מבחינה פרקטית.
לילך דקל-אבנרי :אבל היום יש עניין מטורף בזרים בעולם .אז הכול השתנה.
שולי לב-אלג'ם :נכון .אבל למה הוא לא זוכה ליותר נראות? הרי קורים דברים מאוד מעניינים
בתאטרון ,והתאטרון הקהילתי תמיד הקדים את הפוליטיקה והראיתי את זה בספרי שמחקרים
בסוציולוגיה על מזרחיים בשנות ה ,90-כבר היה בטקסטים של התאטרון בשנות ה.70-
גד קינר (קיסינגר) :אם את מדברת היום על צרפת על גרמניה או על הולנד ,לדוגמה ,בייחוד
בעידן ההגירה ,בעידן הפליטות כשאוכלוסיות שלמות מתחילות לשנות ציביונן ,התאטרון
במדינות האלה ,זה שיש לו נראות מתחיל לשקף את זה .לדוגמה בגרמניה צמחה תרבות
שלמה ,עצמאית ,של הקהילה הטורקית ויש לה ביטוי בתאטרון המרכזי.
שולי לב-אלג'ם :יש בארץ המון קבוצות מודרות ,הן הולכות ומתרבות .פעם המזרחים היו
המובילים בתאטרון הקהילתי .היום יש יוצאי חבר-העמים ,יש ישראלים אתיופים ויש
ישראלים פלסטינים ,ויש המון נשים .מאמצע שנות ה 90-והלאה היו ניצנים של תאטרון
פמיניסטי בתאטרון המוביל ,והיום כבר אינם .ויש היום המון קבוצות נשים שיוצרות כל הזמן
תאטרון שעוסק בסוגיות פמיניסטיות; נשים מוכות ,אמהות חד-הוריות .פליטים ומהגרים
26ת א ט ר ו ן גיליון 40
