Page 23 - תאטרון 40
P. 23
אתה יוצר לעצמך מקום .כמה מקום המוסדות הקיימים נותנים לדברים החדשים ,הניסיוניים,
בין אם זה בעניינים של תוכן ובין בעניינים של צורה ,ביטוי ומקום .זה לא שאני מורדת כאילו
אני מין ז'אן ד'ארק ,אלא זו האמת שלי ,זו התשוקה שלי ,ועם זה אני הולכת .אבל אם
ההגמוניה מאוד מקובעת ולא מאפשרת ניואנסים אחרים ,זה נראה כמו מרד .אז בעשר השנים
האחרונות יש הרבה 'מרידות' .אבל אני לא רואה את זה כמרידה ,אלא שמבינים סוף-סוף
שאין להם ברירה .כי התאטרון המימסדי בארץ מכוון לשפה מאוד מסוימת ואת הגבולות
האלה אפשר לפרוץ מעט ,ובמגבלות שהם מאפשרים ,כי החשיבה שלהם היא חשיבה על
התקבלות אצל הקהל; וכמה שהם יתרצו את זה בתקציבים נמוכים ,דווקא התאטרון
האלטרנטיבי ,ואני מעדיפה לקרוא לו תאטרון אלטרנטיבי ולא 'תאטרון שוליים' ,כי נמאס לי
מהביטוי הזה של שוליים; כי 'שולי' תמיד מגדיר את זה כמשהו שולי ולא חשוב .אבל אם
נבחן היום את כמות היצירה האלטרנטיבית או החופשית בגרמניה ,למשל ,נראה שהיא היא
אדירה.
גד קינר (קיסינגר) :אני רוצה לעבור לשיר ,את הצעירה בחבורה הזאת .אגב אני רוצה לציין
תופעה שבאה לידי ביטוי בעצם ההתכנסות שלנו ,יש כאן גבר מראיין ושלוש מרואיינות .אני
חושב שאחת התופעות שמאפיינות את התאטרון הישראלי בעשרים השנה האחרונות הוא
כניסה של המון נשים בכל התחומים...
שיר גולדברג ,לילך דקל-אבנרי ,שולי לב-אלג'ם :מעט מדי.
גד קינר (קיסינגר) :נכון ,אבל זה המון לעומת שנות השמונים :תשעים אחוז מהמחזאים
הישראלים היו אז גברים ועשרה אחוז הנותרים ,נשים :מרים קיני ,שולמית לפיד ,עדנה מזיא.
הן ניסו לשחק גברים בכתיבה .וגם לבמאיות כמו נולה צ'ילטון ז"ל היתה איזושהי אסתטיקה
גברית בתוך העבודה שלהן .באיזשהו מובן זה קצת הולך ומשתנה...
שיר גולדברג :אין לי איך להתייחס לזה ,חוץ מלזעום על הדבר הזה; כי אני לא מבינה למה
זה קורה .מה זה לא מבינה -העולם הוא עולם גברי ,כל הגברים נמצאים בעמדות ניהוליות
ובעמדות הכי בכירות ומעט מדי נשים .איכשהו ,בתאטרון האלטרנטיבי יש יותר נשים.
בתאטרון הרפרטוארי זה אך ורק גברים .כל הצעירים כביכול שנכנסו לתאטרון לאחרונה,
כמו מאור זגורי ,כפיר אזולאי ,עירד רובינשטיין ,זה נורא מכעיס אותי.
גד קינר (קיסינגר) :אבל גם איה קפלן ושיר גולדברג ושחר פינקס.
שיר גולדברג :בסדר ,אבל אנחנו ממש...
גד קינר (קיסינגר) :נחזור לנושא שלנו :איפה את היית ב ?1998-כשיסדנו את כתב העת
שלנו ,תאטרון ,האם את זוכרת?
שיר גולדברג :אני הייתי אחרי הצבא .כשהייתי בצבא הייתי רוכשת מנוי יחיד להבימה
והקופאים שם היו נורא מרחמים עליי; ומה שהשפיע עליי בהבימה זו קבוצת הצעירים
שהקים אילן רונן .מאוד התחברתי לקבוצה הזאת .ואני חושבת שמאז לא קמה קבוצה כזו.
עוד דוגמה ,גורודיש ,הצגה שראיתי עוד קודם ,כתלמידת תיכון ואני ממש זוכרת שהיא
הייתה אחד הדברים שהשפיעו עליי ,כי לא באתי מלימודי תאטרון בתיכון ,לא הגעתי משום
רקע -לא בבית ,בכלל -פתאום הפצעתי ,עם ה"אני רוצה ללמוד תאטרון" ,ואני כל הזמן
תוהה ,אם גם היום היא הייתה משפיעה עליי כמו אז.
גיליון 40ת א ט ר ו ן 21 
